כתבות נבחרות

מגן הדור - הגולפאדור

ממש מתחת למיתר הראשון מסתתר אחד המקומות הפגיעים של הגיטרה. נו, פגיעים מבחינת הגימור של הגיטרה.

חמש על חמש

מבחינה טכנית, רגע יצירת המוסיקה הוא רגע המפגש של  שני הכלים - כלי הנגינה מצד אחד, וגופו של הנגן מצד שני. אם נידמה את גופינו ליחידה צבאית (וסלחו לי מראש על הדימוי), אז אפשר לומר שהראש הוא יחידת הפיקוד והתכנון,

הרעש שבכלי 

כשמדברים על הרעש הנלווה לנגינה בגיטרה, הרעש הלא רצוי (ובמקרה של נגינת מוסיקה קלאסית בגיטרה – כל רעש), בהרבה מן המקרים האשם הוא הכלי. הסיבות לכך רבות, וברשימה הזאת נמנה כמה מהם, אלה שלמדתי במהלך השנים, גם אלה שבעת כתיבת השורות הללו אני זוכר. מה לעשות, הגיל...

"שברים ומשברים"

הציפורניים נשברות. לא משנה כמה ניזהר, נימנע ממשימות יומיומיות של החיים, נבריג ברגים ביד שמאל. זה יקרה. כשניפתח עמוד תווים, כשנרצה להוריד משהו מהמדף, כשיד תחליק בפתיחת פקק צנצנת.   

ואז מה?

מזה חמש מאות שנה, מלואיס מילן, מויהואלה הספרדית, נגני גיטרה מובילים ומובילים פחות הוציאו ספרים ללימוד הכלי. מתודות הוראה ודרכים להתקדמות טכנית. ובעקר נגני תקופת הבום הגדול – ראשית המאה ה-19. אגואדו הוציא, וקרקסי הוציא, וסור, ולנייני, וג'וליאני, ומולינו, וקרולי, עוד רבים אחרים ששמותיהם נשכחו במהלך השנים. הכלי היה בשיא האופנה שלו, והוצאות לאור היו אחת מן הדרכים החשובות לפרנסה.

גבירותיי ורבותיי  -  הארפג'יו

ארפג'יו, פשוטו כמשמעו אומר לנגן בדרכו של הנבל. נבל הכלי, לא נבל האדם, כן? כל זה מתוך הבנה שכשחושבים באופן קלישאתי על נבל, חושבים על פריטה גלית על פני מיתרי הכלי בנגינת אקורדים מפורקים. וכך נגינת פירוקי אקורדים בכל כלי וכלי היא "נגינת נבל".