מלחמה בחוץ. אין לי חשק לכתוב. תמונות המלחמה הארורה עולות בדמיוני מפעם לפעם, לפעם.

אבל אני צריך להמשיך לכתוב. ולו לצורך השפיות שבאסקפיזם.

חודש אוקטובר הוא חודש לציון הרבה אירועים, שמחים ועצובים. ואחד העצובים בעיניי, אסקפיסטי ככל שזה יראה, הוא ציון המוקדש לגיטריסט, מלחין, מעבד ומורה, אחד הבולטים במאה ה-20 וה-21  רולן דיינז.

הוא נולד בחודש אוקטובר, ונפטר בחודש אוקטובר. חיכיתי לחודש הזה כדי להעלות את שמו וזכרו בתודעתנו. והינה, חודש לאיזכור המתים הגיע. כמה עצוב.

אז כאמור, רולן דיינז,  יהודי יליד טוניס, נולד בשנת 1955, חי את חייו בצרפת ונפטר ב-2016. תחומי הפעילות שלו מגוונים, במלא מובן המילה. עיבודים קלאסיים ליצירות של מלחיני העבר. עיבודים לשנסונים, סטנדרטים של ג'ז, הלחנת יצירות שחלקם הפכו ליצירות מופת עוד בחייו (טנגו סקאיי, ולס סקאיי), עיבודים להרכבים מעורבים וקונסורטים. והכל בטעם משובח ומיוחד.

זה מה שהוא אמר על עצמו בשנת 1995:  

"עיתונאי כתב פעם שאני 'מוזיקאי קלאסי בידיים, ומוזיקאי ג'אז בראש'. מבחינתי זו ההגדרה הטובה ביותר. אבל מוזיקה קלאסית היא הבית שלי, המשפחה שלי. אני אוהב לטייל ואני אוהב לחזור. זו הסיבה שאני תמיד מנגן סור בקונצרטים שלי. תמיד הייתי מאוהב במוזיקה של סור, וזו הדרך שלי לומר לאנשים, 'אני גיטריסט קלאסי כמוך'. אבל יש לי. J'ai beaucoup d'appetit... un peu de gourmandise ["יש לי חוש טעם לכל דבר. אני רעב להכל..."] אני מרגיש ממש גמיש. אני אוהב כל דיסציפלינה של מוזיקה. הכל מעניין אותי במוזיקה. ליווי זמר פופולרי עם הגיטרה שלי בפעם הראשונה - כמו גם לנגן בסוויטה של ​​באך, ולנגן בשוודיה בפסטיבל Arvika,כל ערב ניגנתי עם נגני ג'אז. בשבילי זה היה נורמלי. אף פעם לא הרגשתי אילוץ לעשות את הדברים האלה".

לדעתי הצנועה, רולן דיינז הוא אגוסטין באריוס של ימינו. כשאתה מנגן גם את בריוס וגם את דיינז לראשונה, אתה חווה את אותה החוויה של רעננות, מקוריות, הפתעה. בטכניקה, רעיונות מוזיקאליים, הרמוניה ומרקם.

אני שמעתי אותו לראשונה בפסטיבל גיטרה שהתקיים בתל-אביב בשנת 2008. וזה מה שכתבתי אז:

אני רוצה לחלוק עמכם שלוש חוויות הקסם אותן חוויתי במהלך שבוע אחד. שלושתן השאירו עליי רושם רב. אני חש את המטען שהחוויות הללו הטעינו בי, יעידו על כך התלמידים שלי שזוכים שוב ושוב בתיאורים מתוך אותן החוויות. החלטתי לקרוא להן בשמות: המכשף, הקוסם, וארץ הוגוורטס.

ונתחיל מן הסוף  

המכשף

בתאריך 12/2/2008, במוזיאון תל-אביב, התקיים קונצרט הסיום של "שבוע גיטרה". מי שנבחר לסיים את ארועי שבוע גיטרה היה רולן דיינז, אישיות יוצאת דופן, מכל בחינה שתרצו. דיינז כבר ביקר בארץ והופיע במסגרת פסטיבל הגיטרה הבינלאומי לפני המון שנים. אך אני לא זוכר בצורה ברורה את החוויה של אז. אך הפעם-זאת היתה חוייה מכשפת. דיינז הוא רב-אומן של המוסיקה. הסיגנון שלו ייחודי, האיש הזה שהמציא את עצמו, אט-אט הפך חלק מן הזרם המרכזי ברפרטואר הגיטרה. מה שאותי מדהים ביצירות שלו זאת היכולת שלו להלך בין מציאות לדמיון, חדשנות ובנאליות, רצינות ובדיחות דעת. כמו אלכימאי, הוא לוקח חומרים פשוטים ואקזוטיים כאחד, בוחש, לוחש מילות כישוף. ומייצר זהב טהור.   

דיינס מודע היטב לאומנות הבמה ומנצל היטב את כשרונו הנדיר בלתקשר עם הקהל שלו. הוא עולה על הבמה, רזה וגבוה (כשפגשתי אותו בהזדמנות אחרת במסטר קלאס עם תלמיד שלי-הסתבר לי שהוא הרבה יותר נמוך ממה שחשבתי), עם פני דמבלדור, עטוף בצעיף הקוסמים, ופותח בשיח מחשמל שתכניו הם חובקי ארצות ועולמות. לפעמים הוא מדבר על השמות שהוא מעניק ליצירותיו. לפעמים על אופי יצירה זאת או אחרת.

טכניקה מדהימה, עכשווית. אבל כמו אצל כל אומן אמיתי, אתה לא מרגיש בה. כי כל כולה, היא נועדה להיות רק האמצעי. הוא מאוד אוהב להוריד עד לפיאניסימו, אולי כדי למשוך את המאזינים שלו עד לדקות האזנה בלתי אפשרית.     

והמאזינים לא נשארו אדישים. רק פעם אחת יצא לי לראות את הקהל המופנם שבא לקונצרטים של גיטרה קלאסית קם מכיסאו ומוחא בעמידה לכבוד המבצע. זה קרה כשתלמידי מנשה בקיש קמו לכבוד המורה האהוב שלהם.

וזאת הייתה הפעם השנייה, אך לא מתוך כבוד, אלא מתוך התפעלות ותחושה עמוקה של חוויה בלתי רגילה, שלוש פעמים קמו על רגליהם והריעו לו,

למכשף.  

דוד בוליס

פברואר 2008

קונסרבטוריון רחובות

דיוויד קולט, מאנשי GUITAR SALON INTERNATIONAL, מספר עליו:

"הוא היה אדם אמיתי, אמן במובן העמוק, שעדיין היה עסוק מאוד בהלחנה ובעיבוד. בזמן שהוא שהה איתי, הוא עבד על כמה עיבודים ליצירות של פיאצולה. באחד מהם היה קטע אחד - אני לא זוכר בדיוק איזה - שבמיוחד הכשיל אותו, וזה ממש אכל אותו. בוקר אחד, כ-15 דקות בתוך ארוחת הבוקר, הוא הפסיק באמצע השיחה שהתנהלה, עם מבט ריק על פניו, עיניו מזוגגות, והוא השתתק. אחרי כמה שניות הייתי חייב לשאול "רולנד, רולנד - אתה בסדר?" לא הייתי בטוח במה שקורה. והוא הביט בי ואמר, "הצלילים! הצלילים! הם באים!"

הוא נטש את ארוחת הבוקר באמצע, ומיהר לעלות לחדרו, אמר שהוא חייב לרשום את הרעיונות לפני שיעזבו אותו! בדקתי איתו מאוחר יותר, והוא אמר שהיצירה נגמרה מעצמה. זה הסימן לגדולה - תופס השראה כשזה מגיע!"

כל מי שפגש את האיש מציין את חוש ההומור המיוחד שלו. ובאחת הדוגמאות לכך נסיים את המאמר. כפי שמספר דיינז בעצמו:

"לא משנה לאן אני הולך בעולם, שאלות רבות מועלות לי במהלך כיתות האמן שלי ואחרי קונצרטים. שאלות נוקבות לעתים קרובות, שאלות אלה בודקות את חזון הקומפוזיציה שלי, הגישה שלי לסאונד, הרעיונות שלי בנוגע לטכניקה... עם זאת, יש שאלה אחת שאני נשבע ששואלים אותי לעתים קרובות יותר מכל האחרות ביחד,  שאלות נפוצות אמיתיות - והיא: איך אתה מבטא את שמך?

שאלה קיומית, n'est-ce pas? למרות זאת, לאחר שתיקה ממושכת ואכזרית, אני לבסוף משחרר: "איך מבטאים את השם שלי?"

מתחילים:

באשר לרולנד, השם הפרטי שלי, לא מבטאים את ה-"ד" האחרון(כלומר ROW-LAHN). לעומת זאת, ה-"s" האחרון ב-Dyens מבוטא,

 כלומרDEE-AHNZ.

אין צורך להרגיש מבולבל או נבוך רק בגלל שפריז, למשל, מבוטא PA-REE.אוי, צרפתית היא שפה מופלאה ורומנטית, אבל הגיונית? לא כל כך.

אז... קשה מדי? יותר מדי לחשוב? אני חושב שלא... נדרש מעט תרגול.

C'est tout

וואו... חשוב שהדברים יהיו ברורים בינינו, מסכימים?

בחמימות לכולם (במיוחד לחבריי הלא לא דוברי צרפתית)

Rolan(d) DyenS"

 דוד בוליס

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.