היא נעלמה כשעוד הייתי ילד. אמרו עליה שלפניה ואחריה לא קם גיטריסט מוכשר יותר. "הפלא של המחצית הראשונה של המאה העשרים".

אידה פרסטי

אידה פרסטינולדה בשנת 1924 לאב צרפתי שהיה מורה לפסנתר ולאם איטלקיה. כשהייתה בת 4 החל אביה את לימודיה המוסיקאליים, בהתחלה סולפז'. ומאחר ולא יכול היה להשיג עבור גיטרה הקטנה דייה להתאים לילדה בגיל 4, החל לאמן את ידיה. הוא פיתח סידרת תרגילים בשבילה, ובמיוחד תרגילי מתיחה ליד שמאל, כדי שתפתח יכולת תפיסה יותר גדולה.
אביה הוא גם זה שבגיל חמש החל ללמד אותה פסנתר. ובגיל 6 החלה ללמוד גיטרה. עד מהרה הסתבר שזהו הכלי שנועד עבורה. את הרסיטל הראשון שלה היא נתנה בהיותה בת שמונה, ובגיל 10 הופיעה לראשונה בפריס. וכבר בגיל 14 היא הייתה הראשונה מנגני גיטרה שהוזמנו להופיע ב"אגודת הקונצרטים של הקונסרבטוריון של פריס". (מתנצל על התרגום מצרפתית). החבורה הזאת נוסדה לפני 170 שנה והייתה מורכבת מנגנים מפורסמים. ולא היה אף גיטריסט שהיה טוב מספיק להופיע בפניהם. עד עכשיו. בקונצרט לציון יום הולדתו של פגניני, בהיותה בת 16, אידה פרסטי נבחרה לנגן בגיטרה של פגניני עצמו, שכידוע היה גם גיטריסט לא רע לאותם הימים. הקונצרט הראשון שהיא נתנה זכה לביקורות היו נלהבות, ומאז הקריירה שלה פרחה. 
אחד המפנים הגדולים בקריירה שלה היו נשואים שלה לאלכסנדר לגויה (גיטריסט ממוצא יווני שהחליף את שמו למשהו יותר מתאים). הם הקימו צמד שהפך לדואט גיטריסטים הטוב ביותר שהיה עד כה. כצמד הם הופיעו בכאלפיים קונצרטים בכל רחבי העולם, הקליטו תקליטים בחברות הכי נחשבות.
לצערי, סוף הסיפור טראגי. בזמן ההכנות לקונצרט בניו-יורק בשנת 1967, פרסטי התמוטטה וזמן קצר לאחר מכן נפטרה, ממה שהסתבר כקריסה כללית בעקבות מחל סרטן הראות שבסתר התפתחה בה.

עדויות על הטכניקה שלה הן לא שגרתיות. הודות לגיל המוקדם  בו התחילה לנגן, לא היה דבר שלא הצליחה לנגן, ועשתה זאת בקלות של אדם שעושה משהו מאוד טבעי לו.
כשהייתה בת 13 אמר עליה סגוביה הגדול: "לא נותר לי מה ללמד אותה...והיא לא צריכה לקבל עצות משום נגן גיטרה אחר".
ג'ון דוארט,שהיה ידיד קרוב שלה העיד, שהוא לא הכיר גיטריסט מושלם יותר ממנה. הוא ציין את המוסיקאליות שלה, הוויבראטו הייחודי שלה. ושהוא  אף פעם לא שמעה אותה עושה ולו טעות אחת. הוא מספר שאפילו כשהיא התאמנה היא לא עשתה אף טעות. מצאתי תמונה בה היא מדגימה את אחת האחיזות המדהימות שלה. חבל שלא זכינו להכיר אותה יותר.

אני מקווה שזרעתי בכם את זרע הסקרנות, כדי שתחקרו בעצמכם אודותיה ולא תתנו לזכר הכוכב הזה להיעלם בשמי ההיסטוריה של נגני הגיטרה הגדולים.   

 

דוד בוליס

ינואר 2008

קונסרבטוריון רחובות

כתבה זו פורסמה לראשונה באתר PLAYGUITAR