YC-100 (2)

YC-100

...יום אחד חבר שלי ביקש ממני לבדוק ובמידת האפשר לסדר את הגיטרות ששוכבות במחסן הכלים, במוסד שהוא מנהל. ושם, בין הכלים הישנים, מצאתי אותה...

------------

לא נולדתי פה. ומאיפה שהגעתי הבאתי איתי גיטרה תוצרת מזרח גרמניה. שם זה היה הכלי הטוב ביותר שניתן היה להשיג. האיכות שלה הייתה כמו איכותן של מכוניות תוצרת מזרח גרמניה. האמת, בישראל שמצאתי בהגעתי, המצב היה רק במעט יותר טוב.

ברשת "חלילית" מכרו גיטרה יפנית אריה. ב"כלי זמר" את אדמירה הספרדית. וב"מרום" את ראימונדו, גם היא תוצרת ספרד. כל הכלים האלה סבלו מהיעדר אופי ועוצמה. ישראל של אז הייתה די מסוגרת בתוך עצמה. אז ראינו מעט, ידענו מעט... סוג של מחסור שלא מודעים לו. כמו בסיפור של אפלטון. וגם עם מעט כסף בכיס. בקיצור, זה מה יש. אמנם פה ושם צצו בישראל בוני גיטרות, אבל עדיף שנניח לזה.

אך הייתה עוד גיטרה שמכרו בחנות מרום, שם, באבן גבירול, מול עיריית תל אביב. ובאותם הימים היא הייתה הטובה מכולן. דיוק יפני וצליל של נשמה ספרדית. לפחות זה מה שחשבתי אז.

------------

...אני נובר במחסן, בודק גיטרות שחלקן בלי מיתרים, בלי מפתחות, גשרים שבורים או חסרים. הגעתי לארגז גיטרה, כולו עמוס מדבקות שדות תעופה, מטולטל ומרופט. בפנים אני מוצא כלי שחוק, בלי מיתרים, ללא עצם בגשר ובצוואר. מ-לא בנקבים, מעיכות, שריטות. מתחת למיתר הראשון מישהו בעקשנות גירד את לוח התהודה (אולי נגן פלמנקו אנוכי?) והשאיר אזור שחוק בגודל של כדור טניס. מחריד...

ומה עושה גיטריסט שלוקח לידיים שלו גיטרה קלאסית? מציץ פנימה. אז הצצתי...

Yairi YC-100

------------

אז בחנות מרום מכרו כמה דגמים של גיטרות קלאסיות תוצרת החברה היפנית YAIRI. כן, אני יודע שזה נשמע כמו שם עברי. בקושי התאפקתי לא לכתוב את השם הזה בעברית, עם אות א' באות השנייה ?

בכל מקרה, הדגמים הזולים יותר היו גם הפשוטים יותר. למרות זאת אני זוכר את יצחק קלפטר מנגן באחת הגיטרות היותר פשוטות האלה בפסטיבל הגיטרה הראשון שהתקיים בתל אביב בשנת 1984. או 1985...

כך או אחרת, ה-דגם של המותג הזה הייתה גיטרה YC-100. החומרים שהשקיעו בה, הגימור, ובעקר הצליל, היו ללא תחרות. זה היה הכלי שתלמידים רציניים לגיטרה קלאסית היו קונים לעצמם. אם היית פוגש מישהו נושא ארגז רציני של גיטרה קלסית, רוב הסיכויים שזאת הגיטרה שהיית מוצא בפנים.

------------

...אני מסובב את הגיטרה. למרות עקבות הסופות שעברו עליה היא נראית שלמה. מת לנסות אותה, אבל היא כמו חתול בלי שיניים. לקחתי אותה הביתה והתחלתי לסדר. עצם קדימה, גשר אחורה. ראיתי שסט המפתחות מהאחד הצדדים הוחלף. בטח נשבר בנפילה. איך אני יודע? כי יש גם "נגיסה" רצינית בלוח האצבעות שעשוי מעץ שחור אפריקאי. חומר שקשה לשבור.

אחרי מתיחת מיתרים גיליתי שהאקשן גבוה מדיי ולא ניתן להנמיך אותו עוד. הגיטרה היא משנת 1987, התעללו בה ובסוף זרקו במחסן. אין פלא שהיא נכנעה לפגעי הזמן. זה קורה גם לכלים שמורים. נאלצתי לנקוט בדרכים דרסטיות להסרת המגבלה.

הכל מוכן, התחלתי לנגן...

------------

קזואו יאירי הוא בונה גיטרות יפני שבשנת 1965, שאחרי שנסע לאמריקה ושם למד איך בונים גיטרה ברמה גבוהה, הקים חברה לבניית גיטרות עבודת יד. כך נולד המותג. זה קרה לפני הווקמן, סובארו או מיצובישי. בתקופה שיפן עוד לא היתה אימפריה כלכלית.

זה מה שנכתב היום באתר החברה:

פנים " מה שאנחנו רוצים לעשות זה גיטרה שתמשיך להיות אהובה במשך דורות. עיצוב שלא ידהה עם הזמן, וגוון הצליל שנעשה עמוק יותר ככל שמשתמשים בה יותר. מאז שנות ה-70 אנו מקפידים על איכות העץ הטבעי, ושמרנו על סגנון ייצור מלאכת יד ובכמויות קטנות על ידי כ-30 בעלי מלאכה, כדי שנגני הגיטרה יוכלו לקבל מוצר עלית... קזואו יאירי, שהייתה לו מדיניות של "מדברים קטנים ויפים", ואמר בכל הזדמנות ש"רק הדבר האמיתי ישרוד לדורות הבאים", נפטר למרבה הצער במרץ 2014..."

------------

ממש הפתעה. התבהר לי שעברו הרבה, הרבה שנים מאז שניגנתי בכלי הזה. ולא היה לי שום זכר לצליל שלו. אני חושב שזה בעקר מפני שהיום אני מאזין לצליל וגוון באופן שונה ממה שהאזנתי אז, איש צעיר, חסר ידע וניסיון השוואתי.

הגיטרה הזאת מפתיעה בצליל שלה. היא כן קצת יותר עוצמתית מהגיטרות הנמכרות היום בחנויות רשת לכלי נגינה בארץ. אבל עקר הייחוד שלה הוא בגוון. פה אני נכנס לבעייה של מחסור בשמות התואר שקשורות למילה "צליל". חוץ ממלים כמו "חזק" ו"חלש", כל שאר שמות התואר לקוחות ממלים המתארות אור או חומר. אנסה כמיטב יכולתי.

ככה. הצליל שלה הוא מאוד בהיר, תדרים גבוהים. זה די מפתיע, שהרי לוח הגיטרה עשוי עץ ארז. ומארז מצופה להישמע יותר עמוק, תוך הדגשת הגוונים הנמוכים יותר. לא פה. הגיטרה היפנית הזאת מדגישה גוונים גבוהים, כמו גיטרה של פלמנקו. הצליל שלה מיידי, כמו בגיטרות שהטופ שלהן עשוי אשוחית לבנה. זה מרגיש די מוזר, לצפות לדבר אחד, ולקבל דבר אחר לגמרי. אפילו הבסים הנמוכים ביותר מקבלים גוון בהיר. הם עוצמתיים, אבל חדים יותר מכל גיטרה ספרדית בה ניגנתי. ממש משונה.

אבל בעקר מפתיע שהגיטרה הזאת מדגישה בצורה יוצאת דופן את הרגיסטר האמצעי. Mid range . איזור מיתרים 2,3,4 מודגשים ומלאים באופן שלא שמעתי בגיטרות אחרות. ותאמינו לי, ניגנתי בהרבה סוגים. מפלטה, עד רמירז. Double top, lattice braced, spruce, cedar... נדהמתי מאיך שמצלצל מיתר שלישי פתוח. צליל מלא, עשיר. שום רגשי נחיתות מול שאר המיתרים (מי שקרא את המאמרים שלי יודע שיש לי "פטיש" עם המיתר הזה).

מי שלא עומד בתחרות זהו המיתר הראשון. הוא קצת יותר כבוי. אין בו את ה"צילצול הפעמוני", כמו שאומר בונה הגיטרות רומנייוס. זה מה שיש בשפע בגיטרות שנבנות בספרד. פה זה חסר.

אני חייב להגיד שזה לא היה לי פשוט לנגן בה. מסקרן כן, פשוט – לא. מי שהצליל עליו הוא חונך זהו הצליל של הגיטרות מספרד, יתקשה בלמצוא את הגוונים אליהם הוא רגיל. המפה פה שונה. צריך לנווט אחרת.

חייה שונה Yairi YC-100