זה לא זה

ככל שהתוודעתי לו, כך התאכזבתי ממנו.

ככל שחקרתי אודותיו, כך צברתי עבורו חוסר שביעות רצון ומאוס.

למרות שהוא לא הראשון, הוא הראשון לבגוד, הראשון להתפגר, למרות שלמראית עין הוא מחזיק פאסון ולכאורה הוא משדר שהכל בסדר.

אבל רק למראית.

כבר אחרי זמן קצר שהוא ניצב על מקומו הוא מתחיל לשקר ולשגע אותנו. דווקא הוא, שנמצא במקום כה אסטרטגי בעולם היחסים עם שכניו. פגשתי גם כאלה שמהרגע הראשון נבגדתי על ידם.

זה ולא רק. הוא אף פעם לא היה כמו האחרים, למרות שהתיימר להיות כמותם. שוב, הוא רק נראה, כזה, שרירי ומבטיח.

אבל בעת מעשה הוא חלש, חסר אופי. וברגע שנכנס לפעולה הוא רפה, רופס וחדל אישים, מכשיל אותנו בהתנהגותו התבוסתנית.

המיתר השלישי...

זה מתחיל מזה שזהו מיתר לא מאוזן. גם בסט מיתרי מתח גבוה הוא יהיה הכי רפה, הכי גמיש מאחרים. אז, במעברים מהירים בין המיתרים הוא ילך דרך ארוכה יותר מהמיתרים האחרים עד שישתחרר מהאצבע שפורטת אותו. ובמהירות ממש גבוה אין לבטל חשיבות התכונה הזאת. בעת נגינה מהירה הפעולה היא תחושה, הרגל, תפעול אוטומטי. כל שוני בתחושת התנגדות המיתר הוא מכשול.

ועכשיו הכיוון.

הו, הכיוון...

כבר קרה לי שמרגע מתיחת שלישי חדש, הארור הזה לא מתפקד באופן מכוון. בדיקת פלז'ולט בפסק 12 ונגינה בפסק 12 לא זהים בכיוון. ואם זה קורה לא מיד, אז כעבור זמן קצר מאוד.

ואז הבלגן. החשיבות של המיתר השלישי בגיטרה מבחינה הרמונית רבה היא. במקרים רבים מבחינת אידיומה של הכלי המיתר השלישי מתפקד כטרצה מז'ורית או מינורית, התמצית ההרמונית של המוסיקה המערבית. כל תזוזה בכיוון שם היא בלתי נסבלת. וכשזה מזייף – זהו. צריך כל פעם לכוון אותו בהתאם ליצירה, להקטין את הפגיעה בכיוון בהתאם לסולם. או להחליף ולקוות.

והצליל שלו לא זה ולא זה. הוא לא מבריק ומצטלצל כמו ראשון ושני, והוא לא עמוק ומהדהד כמו מיתרי בס. מה לא ניסיתי. גם מיתרים עם סיבי פחם. אפילו מצאתי פעם מיתר שלישי מלופף כמו מיתר בס, אבל לא בנחושת אלא בפלסטיק. האמת היא שהתוצאה לא רעה בכלל, הצליל שהופק היה משהוא בין מיתרי סולו לבס. אבל בגלל הליפוף הגס יותר של הפלסטיק המיתר יוצא מחוספס יותר, ושומעים את זה בעת פריטה.

לאנדרס סגוביה ולאלברט אוגוסטין זה לקח חיפושים רבים, ניסיונות, התלבטויות, קביעות והחלטות, עד ששניהם חשפו את עולם נגני הגיטרה למיתרי ניילון. זאת אומרת במקום מיתרים ביולוגיים. ועל כך תודה ענקית.

והמיתר סול הוא פשרה.

פעם כתב ראובן סרוסי, המוסיקאי המוכשר והמלומד מאמר אקדמי על כיוון הגיטרה. בסוף המאמר הוא כותב:

"על מנת שהכלי יהיה תמיד מכוון ומוכן למתח המיתרים המשתמע מכך, לא יהיה מופרך לחשוב על המיתר השלישי, זה הדורש כמות החלפה פחות מכל היתר (!), כסוג של מיתר "קולן", אשר בהיותו הוותיק מאלה המותקנים על הכלי, יוכל לשמש תמיד נקודת ייחוס לכיוון האחרים, החדשים יותר."

אני ממש לא "מתכוונן" לזה.

דוד בוליס

יוני 2022