ארנחואז, הקונצ'רטו האניגמתי. כל כולו, לא רק הפרק השני.
היצירה האייקונית הזאת עומדת בזכות עצמה, בפני עצמה, נבדלת מכל יצירה אחרת בכל פרמטר נבחן. עד היום קונצ'רטו דה ארנחואז נשמע מאוד רענן אך גם מאוד אקזוטי, מרקחת בטעם ספרדי עתיק. מאוד מאוזן במבנה הקומפקטי שלו, קליל ודרמתי כאחד. מחוות השתחוות של אדם לארץ מולדתו, לנופיה, ולנציגתה הבלתי מעורערת של התרבות שלה - הגיטרה.
היא נכתבה ב 1939. בשיא הגל של תחיית הגיטרה, שמוביל הבלתי מעורער שלו היה אנדרס סגוביה. סגוביה, כמו מיסיונר נוצרי, נע ונד ברחבי כל העולם, קיים קונצרטים וראיונות. ובכל מקום אשר היה הדהים את הקהל באפשרויות הביצוע והביטוי הרגשי של הכלי העתיק והלא באמת מוכר בו ניגן. ואנשים בכל מקום נדהמו, התרגשו, והתחילו לנגן בגיטרה, להתאחד ולהקים מוסדות לחקר ולימוד שלה, וכן, גם לכתוב עבורה.
זרע היצירה הזאת הושתל עוד קודם, בתקופה שנקראה "אביב העמים". תקופה שהחלה כהתנגדות לשלטון מלוכני, תנועות לאומיות באיטליה, פולין, בלגיה, ומדינות הבלקאן לעצמאות מכובש זר. שחרור הצמיתים מאדוניהם, חיפוש המוטיבים הלאומיים של כל אומה דווקא שם, אצל פשוטי העם המחוברים לאדמה ולנופיה (הרוח הזאת הולידה הרבה גלי משנה, ובין היתר את התנועה הציונית האירופית, שבגללה אני מצאתי את עצמי כותב בשפה המשונה הזאת מימין לשמאל).
קצת באיחור, אך גם הספרדים נדבקו בגל הזה. אני חושב שהראשון והבולט מבין מלחיניה היה י. אלבניז. מצטיין בכישרונו מילדות, הבולט והמשפיע גם בתקופת חייו על מלחינים גדולים כמו דה ביסי וראוול. בהרמוניות שלו, במלודיות, בטעם האקזוטי של ארץ מולדתו. אגב, הוא וטארגה היו בני אותו הדור, הם נפטרו באותה השנה וטארגה היה בין הראשונים אם לא הראשון שעשה עיבוד ליצירות אלבניז לגיטרה.
אחזור לקונצ'רטו. הרבה סיפורים וקונספירציות נכתבו על מקורות ההשראה לקונצ'רטו, לשמו שהוא נושא, למלחין, רעייתו ומה לא. ולמרות שנכתב שרודריגו ואשתו התוודאו פעם שהקונצ'רטו נכתב בתגובה להריון כושל של אשת המלחין, וייסורי האובדן חידדו את חושי המליחן, אני חושב שהרקע הוא אחר, ועל כך אסביר.
רודריגו, יליד ולנסיה, 1901. עיוור מגיל שלוש ממחלה. למד פסנתר, כינור, הלחנה ומוזיקולוגיה, בהתחלה בספרד ואחר כך בפריז, ובין היתר אצל המלחין צרפתי יהודי ושמו פול דיוקה (היצירה היפיפה שוליית הקוסם היא פרי עטו). פריז הייתה אז סוג של בירת העולם, בטח האומנויות של מוזיקה, באלט, ציור ופיסול. ורודריגו, כבר מגיל 22, מתחיל לכתוב יצירות, להכיר אנשים בברנג'ה, גם פריזאית וגם ספרדית.
וה"טריגר" לכתיבת ה-קונצ'רטו הייתה ארוחת ערב בעיר סנטנדר שבספרד, בספטמבר 1938. מסביב לשולחן שבו רודריגו, הגיטריסט רחינו סאנז דה לה מאסה (הוא ואחיו אדוארדו היו מהבולטים בעולם הגיטרה של אותה התקופה. יוסי (פפה) פלתה שלנו היה תלמידו), ומרקיז דה בולארקה. ותוך כדי הארוחה הם הציעו לרודריגו להלחין קונצ'רטו לגיטרה, ולמזלנו הוא הסכים.
מספר לא רב של שנים אחרי חיבור הקונצ'רטו רודריגו כתב:
"אני גם זוכר (אני לא יודע למה, אבל כל מה שקשור לקונצ'ירטו דה ארנחואז נשאר בזכרוני), שבוקר אחד, חודשיים לאחר מכן (אחרי אותה הארוחה), מצאתי את עצמי בחדר העבודה הקטן שלי ברחוב סן ז'אק, בלב ליבה של הרובע הלטיני [בפריז]. חושב במעורפל על הקונצרט. . . שמעתי את הנושא המלא של האדג'יו שר בתוך ראשי, בבת אחת ללא כל היסוס, וכמעט זהה לזה שקיים. ואז מיד, כמעט ללא מעבר, הגיע הנושא של הפרק השלישי, בדיוק כמו שמופיע ביצירה. .
אם האדג'יו והאלגרו הסופי באו בהשראה. . . . לפרק הראשון הגעתי בזכות תכנון, חישוב וכוח רצון. פרק זה היה האחרון מבין השלושה שנכתב, אז סיימתי את היצירה במקום בו היא מתחילה. לא הייתה לי כל מודעות נוספת מלבד זאת שאני יושב וכותב פרק ראשון. ."
אז כאמור, הקונצ'רטו היה מוכן שנה אחרי, ורחינו סאנז דה לה מאסה ניגן תפקיד הסולן בביצוע הראשון בשנת 1940 ב Palau de la Música Catalana(הייתי שם ברקוויאם של מוצארט, מקום משוגע ומשונה בעיצוב שלו) וככל שניגנו את הקונצרט, ובמיוחד אחרי שדה לה מאסה הקליט אותו, הוא כבש את ליבותיהם של אנשים בכל רחבי העולם.
אם אתם רוצים ללמוד יותר על מבנה הקונצרט, כנסו לערך בוויקיפדיה, עשו שם עבודה של ממש בנושא. אוסיף רק שמעבר לתפקיד הגיטרה הידוע, שכתב אותו איש עיוור שלא ממש ידע לנגן עליה, הרכבת הרכב התזמורת היא מלאכת מחשבת של ממש. קטנת משתתפים, ממש תזמורת של היידן. נוסף לכלי הקשת השתתפו שני חלילים ופיקולו, שני אבובים וקרן אנגלית, שני קלרינטים, שני בסונים, שתי קרנות, שתי חצוצרות. זה הכל. והכל כפפה ליד. או בעצם, כמו גיטרה אחת גדולה שבפתח התהודה שלה נמצאת גיטרה אמיתית.
מצאתי טקסט של אלבניז, שם הוא מתאר את המוזיקה שלו עצמו. וזה "מה זה" מתאים בשביל לתאר את היצירה של רודריגו!
"...יש בזה פחות מהמדע שבמוזיקה, פחות מהרעיון הגדול, אלא יותר צבע, אור שמש, טעם של זיתים. אותה מוזיקה של נעורים, על חטאיה הקטנים והאבסורדים שכמעט מצביעים על הרגשת הרגשות... נראית לי כמו הגילופים באלהמברה, אותן ערבסקות מוזרות שלא אומרות כלום עם הסיבובים והצורות שלהן, אבל הן כמו האוויר, כמו השמש, כמו הציפורים או כמו הזמירים של הגנים שלה. הם יקרי הערך שהשאירו לנו המורים, שלמרות ושאולי זה לא מוצא חן בעינינו, היא הספרד האמיתית".
רגע!
עוד לא סיימתי!
ארנחואז. השם הנבחר הוא לא מקרי. הוא תוצאת המחשבה המרובה שהשקיע המלחין. לא שאלתי אותו, אך זאת דעתי.
ולדעתי, כדי להשתוות לגדולים, רודריגו היה צריך ללכת על עקבותיהם. וכמו שהמלחין הספרדי האחר, אלבניז המוזכר קודם, התפרסם בעקר בזכות יצירותיו שהקדיש לארץ מוצאו, כך גם רודריגו חיפש שם מקום בספרד.
ולמה דווקא ארנחואז? אני מזכיר שבשנה שהיצירה הזאת נכתבה זוהי תקופה שאחרי מלחמת האזרחים הנוראה, העקובה מדם. ובשלטון עמד גנרל פראנקו, השמרן המלוכני שלא מוכן לסבול כל סממן של חופש או רוח חופשית. לכן בחר רודריגו בארנחאז, עיר שממאה ה-16 הפכה לאחוזת מלך ספרד, עיר ארמונות, שעד לאמצע המאה ה-18 הייתה שמורה למשפת המלוכה ואנשי החצר בלבד. לכן הענק שם אחוזת המלך ליצירה מוזיקלית בתקופה הנ"ל אמורה להתקבל על ידי השלטונות בברכה יתרה. מחוכם מאוד.
ובאשר להפלת הילוד שחוו הזוג רודריגו, שלטענתם בהשפעת האירוע הזה נכתב הקונצ'רטו? אני חושב ההצלחה והפרסום העולמי שלו הולידו את הסיפור על הקשר בינו לבין אובדן התינוק. כולם שאלו, כולם רצו לדעת. וכך הם קיבלו תשובה. רודריגו החל את כתיבת הקונצ'רטו בסמוך לאותה הארוחה בסנטנדר, נובמבר 1938. רק במאי 1939 קרה מה שקרה עם אשתו. ובשנים הראשונות אחרי פרסום הקונצ'רטו הנושא כלל לא הוזכר, לא על ידי המלחין ולא על ידי מישהו אחר.
מצער שגורלו של רודריגו היה כגורלו של ז'ורז' ביזה, שהרי למעט האופרה קרמן לא ממש מכירים את שאר יצירותיו. ולמרות שנראה לנו, נגני הגיטרה, שכולם מכירים את הפסקאליה, שדות ספרד או פנטזיה לאיש האציל – זה ממש לא כך.
דוד בוליס ינואר 2023
הוסיפו תגובה