כשנכנסתי לחנות, היא מייד נחתה עליי עם כל משקל המסורת שלה, אפלולית, כולה מעץ כהה, דלפק ארוך ואיש מסופם מאחוריו, שבקושי דיבר איתי...

רזי רמירז

 מיומן המסע שלי:

בראשית שנות השמונים, בהיותי סטודנט, התחלתי לחפש לעצמי גיטרה. באותם הימים או שקנית "יאירי" היפנית ב"מרום", או שנסעת לקניות בחו"ל, מה שהיה אז מבצע לא פשוט. שאלתי את אחד המורים שלי דה אז, קוסטין קנליס, על מה הוא ממליץ. אמר לישיש רק אחד, היושב במדריד ברחוב קונספסיונה חרונימה מס' 5, וקוראים לו רמירז. ולא הוסיף. רשמתי את הפרטים, וכעבור שנה, כשהזדמן לנסוע עם להקה לצרפת, תפסתי רכבת בבורודו והגעתי למדריד. ספרד באותם הימים הייתה עדיין מדינה רדומה, שמרנית, עדיין בהשפעת שלטון פרנקו ארוך השנים. דווקא זה עשה את הטיול בספרד הרבה יותר מעניין. הנופים, האנשים, הטעמים והניחוחות... אבל זה למדור אחר.

כשנכנסתי לחנות, היא מייד נחתה עליי עם כל משקל המסורת שלה, אפלולית, כולה מעץ כהה, דלפק ארוך ואיש מסופם מאחוריו, שבקושי דיבר איתי (לימים הבנתי שזה היה רמירז הרביעי, טיפוס לא הכי נחמד בעולם). בזמן שניסיתי כמה כלים, נכנס קליינט שלא השאיר מקום לטעות בזיהוי: שיער ארוך, נעלי עקב שחורות, טבעת על יד ימין וציפורנים ארוכות...

אז מי זה אותו חוזה רמירז, שהפך למותג עולמי וסטנדרט להשוואה בכל הנוגע לעוצמת הצליל ואושר הגוונים של הגיטרה? בוני הגיטרה בכל רחבי העולם מחקים את הדרך בה בנה רמירז את הגיטרות ועשרות אלפי(!) נגנים מנגנים בגיטרות שלו.

לצורך הזיהוי אציין שמדובר בחוזה רמירז השלישי. הוא, כנראה, בונה הגיטרה החשוב ביותר במאה העשרים, ויש שיגידו בכל תולדות הגיטרה. הגיטרות שהוא בנה שינו את היחס של המלחינים ברחבי העולם אל הכלי הזה, שפתאום הבינו שגיטרה יכולה להופיע גם באולמות קונצרטים גדולים ולא רק במקומות קטנים ואינטימיים.

חוזה רמירז השלישי נולד בבואנוס איירס ב-1922. אביו היגר לארגנטינה ממדריד ובשנת 1923 חזר עם משפחתו לספרד כדי לקבל לידיו את בית המלאכה לייצור גיטרות, אותו בית המלאכה שהיה שייך לסבו של רמירז הקטן ובעקבות מותו עבר לידי בנו. ז.א., בניית הגיטרות הייתה במסורת של משפחת רמירז, ובגיל 18 החל חוזה רמירז הצעיר לגלות את רזי בניית הגיטרה ולערוך ניסויים משל עצמו. משנת 1959 הוא נהיה לבונה הראשי של בית המלאכה-"המאסטרו"-הדור השלישי של בוני הגיטרה במשפחה. וכך, בהדרגה, הוא הגיע לפיתוח הגיטרה שאנחנו מכירים היום כגיטרה רמירז, שהתאפיינה בגוף גדול, בעלת מיתרים ארוכים מן המקובל דה אז, לוח תהודה מסדאר או ספרוס, שזה סוגים של עצי אשוח, ועוצמה לא רגילה של צליל מתמשך בעל גוון יפה במיוחד שנשמר בכל הרגיסטרים, זאת אומרת ללא נחיתה בעוצמה ובגוון כשמנגנים באזורים שונים בגיטרה.

ישנו ראיון שחוזה רמירז השלישי העניק בשנת 1984 למראיין בשם ג'.קלינטון. ראיון מרתק. נביא כמה חלקים ממנו.

כשרמירז מספר איך הוא הגיע לתוצאות שלו, הוא אומר: "ניסיתי הכל, לוח תהודה כפול, גב גיטרה כפול... הסתכל בתוך הגיטרה! אנחנו עושים 90% מה שעשו בוני הגיטרות בעבר. הסודות היו חשופים בפני כולם..." הוא כל הזמן חיפש לבנות כלי שיצלצל חזק ויפה לשביעות רצונו: "כשלא הצלחתי להשיג את מטרתי אני הייתי מאוכזב, ואז נפלה בליבי החלטה לחקור את הגיטרה בצורה "כבדה". במהרה התחוור לי שגיטרה דורשת ידע בפרטים רבים ושאני צריך יותר ידע בפיזיקה ובמדעים בכלל. אולי דרושה אומנות מסויימת בעיצוב הרוזטה (הפסיפס של פתח התהודה) ובחיבור של כל חלקי הגיטרה, אבל הצליל הוא תוצאה טהורה של חוקי הפיזיקה. אולי אני פוגע בדימוי שלי באומרי זאת, כי הייתי רוצה שיחשבו עליי כעל אומן , אבל זו האמת"

השימוש בעץ מסוג ארז הוא אחת המהפכות הגדולות בתחום בניית הגיטרה המודרנית. יש לזכור שעד אז לצורך בניית לוחות תהודה השתמשו באופן אקסקלוסיבי בעץ אשוחית צפון-אירופאי ,  וזה לגבי כל כלי המיתר, כולל פסנתר, כינור ולאוטה

"בסדנא שלנו היו כמה כלים עתיקים עשויים מאיזשהו סוג לא מוכר של אשוחית אדומה, בעלת מרקם סיבים מאוד ישר. לא ניתן היה להשיג את סוג העץ הזה בשום מקום, אך מצאתי דמיון בין זה לבין עץ ממנו היו עשויים כמה רהיטים עתיקים שנתקלתי בהם... טוב, יום אחד שלחתי את אחד העוזרים הצעירים שלי לספק העצים, וכשחזר סיפר, שהספק אמר שמה שנשאר לו זה עץ שהוא חושב שזה אשוחית מהונדוראס. ביקשתי שיביא לי דוגמא. הוא חזר עם הדוגמא, ומייד ראיתי שלעץ הזה יש תכונות שאני תמיד חיפשתי. הלכתי בעצמי לספק, קניתי בול עץ גדול, לקחתי אותו למנסרה וניסרתי ממנו חתיכה ללוח תהודה... כשהגיטרה הייתה מוכנה מייד הבנו, שאמנם העץ הזה דורש צורת עבודה שונה, אבל הוא היה לא רק טוב אלא מעולה. בהתחלה כולם ביקרו אותי על השימוש בעץ הזה, אבל לאט-לאט רבים  מהבונים הבינו שזה כדאי ועברו אליו"

אם-כן, שימוש בעץ ארז היה אחת ההתפתחויות המשמעותיות בתולדות הגיטרה המודרנית.

רבים מן הנגנים המובילים בעולם  אף מעדיפים את סוג העץ הזה בגיטרה שלהם. גם חלק גדול מבוני גיטרה בעולם החלו להעדיף את העץ הזה לאומת אשוחית.

חידוש נוסף שקבע רמירז היה בשנות השישים, כנראה בעקבות דרישתו של אנדרס סגוביה. סגוביה התנגד להגברת הגיטרה בעזרת מיקרופונים. מצד שני הוא היה זקוק להגברת עוצמתה בעת נגינה עם תזמורת. לכן ביקש לבנות כלי עם מיתרים ארוכים יותר של 664 מילימטר, מה שהוסיף עוצמה ואיפשר להופיע באולמות גדולים. אומנם קשה יותר לנגן בכלי כזה, אך סגוביה התברך בידיים גדולות במיוחד. קולגה שלי, מיגל הרשטיין, שהיה בקונצרט של המאסטרו מעיד, שכל אצבע של סגוביה הייתה כמלפפון ממוצע.  

בונה גיטרות, גם אם הוא מיומן ביותר, לא יכול לבנות הרבה גיטרות בשנה, אלא אם כן הוא הופך את הייצור לייצור תעשייתי, מה שבהכרח מוריד את איכות הכלים.

במקרה של אדון רמירז הקביעה הזאת לא תופסת. הוא היה הראשון שהצליח ליצור תהליך אחיד של בניית הגיטרה על-פי הוראותיו המדויקות כך, שכל מי שעבד בסדנא שלו ועבר הכשרה מתאימה יכול היה לבנות גיטרה בהתאם לתוכנית מדויקת של רמירז ותחת פיקוחו. ההוראות  היו כה מדויקות שלמרות שהוא בעצמו לא בנה את הכלים, הם היו באיכות מעולה שלא ירדה מן הסטנדרטים שהוא קבע.

כך יצא שבתקופת חייו נבנו כ-20 אלף גיטרות הנושאות שם חוזה רמירז שזה פחות או יותר פי 30 ממה שבונה גיטרות טוב יכול לבנות במהלך חייו. ושוב, יש לזכור שהכלים יצאו מעולים שבמעולים והתפשטו ברחבי העולם, כך שבכל פינה בעולם אפשר היה למצוא חנות עם כמה גיטרות מתוצרת רמירז.

בראיון שנתן ח. רמירז לג'. קלינטון הוא אומר "אני דואג לכך שהכל ייעשה בדיוק כפי שאני רוצה. האדריכל לא חייב להניח את הלבנים בעצמו. תלמידיי למדו ממני והם יודעים בדיוק מה צריך לעשות, אחרת הייתי עושה זאת בעצמי. לעץ ולכלי עבודה אין סודות ממני, ואם יש בעיה אני אמור לפתור אותה"  

ויש אומרים שהתרומה החשובה ביותר של רמירז היה התפקיד שהוא מילא בתור מורה ומגדל כשרונות. בין השנים 1960-1990 הכשירה הסדנא של רמירז בוני גיטרה רבים, וביניהם בונים מוכשרים ביותר שבחלקם המשיכו לבנות באופן עצמאי אחרי שעזבו את סדנתו. 

הינה כמה שמות שעבדו תחת קורת גג שלו: 

Paulino Bernabé, Manuel Contreras, Mariano Tezanos, Enrique Borreguero Marcos, Pedro Contreras Valbuena, Manuel González Contreras, Miguel Malo Martínez.

בוליס דוד

יולי 2007

קונסרבטוריון רחובות