פעם עשיתי סידרת כתבות לה קראתי בשם "פורצי הדרך". סיקרן אותי אז מי היו אלה, ראשוני הגטרה הקלאסית בישראל.

איך זה התחיל, דמויות המפתח שבראשית. כתבות תחקיר על מנשה בקיש, פפה פלתה, משה יעקבסון, אבנר ברנדר, מישה אפלבאום...

לכאורה, יוסי לוי, נגן הגיטרה של שנות השישים והשבעים, נגן מבוקש באולפני הקלטות והפקות נחשקות מן העבר, לא שייך לנושא. אך מהצד השני הוא פעל בדיוק בתפר בין המוסיקה הפופולרית לקלאסית, בתקופה המעורפלת של הגיטרה, בארץ ובעולם. 

מייד תראו.

...שנות השבעים. מספר חודשים אחרי שהגענו לארץ הוריי קנו טלוויזיה שחור לבן "זניט". ובשידורים הראשונים בהם צפיתי שהיו מוקדשים למוסיקה, תמיד חיפשתי בפריים את הנגנים. בעקר גיטריסטים. כבר אז שמתי לב שבפסטיבל שירי ילדים, גם בפסטיבל הזמר השנתי, גם בתוכניות שירי ארץ ישראל, הופיעה דמותו של נגן גיטרה ממושקף משקפי טלוויזיה עם עדשות כהות, גבוה ורזה כזה. ניגן בפנים חתומות, בחשמלית או בקלאסית. 

אחר כך פגשתי אותו בצבא. הוא הגיע בתור מלווה של רוחמה רז. ישב לידה עם רגלית, כפי הנדרש מנגן קלאסי, ועשה לבדו את כל מלאכת הליווי, בצליל בטוח וללא טעיות. מה שמאוד הרשים אותי אז, בשנות השבעים המאוחרות. ואחר כך, ובאופן בלתי אמצעי נפגשנו במכללת לווינסקי, וגם במפגשים במסגרת האתר "פלייגיטאר", בקונצרטים של גיטרה קלאסית. ההכרות העמוקה יותר התרחשה כאשר התחלתי לעבוד בקיבוץ גבעת ברנר, בו עבד גם יוסי...

את לימודי הגיטרה שלו הוא התחיל אצל מנשה בקיש, וכשהפך לנגן תזמורות והקלטות מבוקש, למד אצל אגון קרטן. זה קרה כשבמוסיקה הקלה שלטו אנשים בעלי השכלה מוסיקלית רחבה, בוגרי אקדמיות בארץ או בחו"ל. עיבודים לשושנה דמרי או ליפה ירקוני עשו אנשים כמו אריה לבנון או משה וילנסקי. והם כתבו לתזמורות, בתוים, ודרשו ידע מקצועי מהנגנים. ובין נגני הגיטרה של אותה התקופה יוסי היה מן הבודדים שהיה בידיו הידע הזה. גם בתווים, גם בידע התאורטי, גם בקלסיקה וגם בפופ/ג'ז. 

מרגע היוודעם של יכולותיו שהתגלו בהזדמנות זהו או אחרת, הוא הפך למה שאבי סינגולדה הפך בימינו. רשימת הפרויקטים בהם הוא השתתף היא אינסופית. נגנים, זמרים, מנצחים הכי מובילים בארץ של אותם הזמנים ביקשו את שרותיו. אבל כולם. פסטיבלים ארציים, הקלטות באלבומים של זמרים ותזמורות, נסיעות לחו"ל. בחשמלית או בקלאסית, אבל תמיד בדייקנות ובצליל של נגן קלאסי. אגב קלאסי, הייתה לו גיטרה רמירז קונצרטנטית, לא פחות. גם לצורך נגינת פופ או ג'ז היו לו כלים משובחים ביותר. רציני – אז רציני.

מצאתי באינטרנט כתבה של מישהו בשם דודי פטימרשערך עם יוסי ראיון מקיף על פעילותו באותם הימים. ומי שרוצה לקבל אינפורמציה יותר מקיפה עליו, שזה אומר גם לקבל תמונה נוספת על הפעילות המוסיקלית באותם הימים – מומלץ לקרוא אותו:

 פשוט חפשו באינטרנט את הכותרת "לוי, יוסי לוי" – סיפורו של הגיטריסט המיתולוגי יוסי לוי.

מתוך הכתבה: "לאורך השנים ניגן במיטב ההקלטות וההופעות של  גדולי האמנים בארץ ובחו"ל: אריק אינשטיין, יהורם גאון, "החלונות הגבוהים", יגאל בשן, אבי טולדנו, ששי קשת, שולה חן .., חוה אלברשטיין, ליאור ייני.., יוסי בנאי, אסתר עופרים, שלמה ארצי, שם טוב לוי, להקת "אנחנו כאן" ( להקת פולקלור רוסית) , רבקה זהר, בומבה צור, אסנת פז, עליזה רוזן ודבורה דותן, מיכל טל, מירי אלוני, רוחמה רז, מייק בורשטיין, אריק לביא, צילה דגן ועוד רבים וטובים".

עם חילופי הדורות, יוסי מצא את עצמו עוסק בעקר בהוראה, במכללת לוינינסקי, בקיבוץ נען וגבעת ברנר. ומי שזכר את יכולותיו מן הימים עברו, הזמין אותו לפרויקטים גם בתקופה זו של חייו. 

בחודש יוני האחרון התקיים ערב לזכרו באולם "יד לבנים" שברמת השרון. בני משפחה, חברים נגנים איתם ניגן. מנצחים, מעבדים, זמרים וזמרות. הרשימה ארוכה, ארוכה. המנחה היה אהרון ברנע.  ממש מעצבן איך פיספסתי את הארוע הזה. הינה הלינק : 

https://www.youtube.com/watch?v=f7zzSmsCBLc

מקסים הוא היה,  יוסי לוי. צנוע, תמיד מחויך ואופטימי, תמיד שמח להתנדב לכמה שיותר משימות של נגינה, בכל הרכב, בכל סגנון. אם יראה גיטרה מקולקלת – ייקח אותה הביתה ויתקן. עם כפות הידיים הגדולות שלו. כל הגיטרות בגבעת ברנר מנוקדות בלוח האצבעות שלהם מתחת המיתרים. פסק 5, פסק 7. כי ככה הוא היה רגיל. 

אני מבקש שנכיר אודותיו, על התקופה בה פעל. ובעקר נזכור אותו.

פעם, המנהלת שלנו דאז, שירי סובול, אירגנה קונצרט מורים באולפן המוסיקה של גבעת ברנר. יוסי הציע שננגן עיבוד לשתי גיטרות שהיה לו לקטע מפורסם Sons De Carilhoes של D.REIS. את הסרטון הזה אני מעלה לראשונה, לזכרו.

https://youtu.be/aHfwk2tqmS0

מתגעגע אליך יוסי לוי. 

דוד בוליס

אוגוסט 2022