סיפור על המלחין, העורך והיצירה האבודה ...

1923.

פריז.

באחד הבתים, במה שנקרא בית אומנות בוהמייני טיפוסי, מתקיים קונצרט. באחת מן ההפסקות ניגש המארח, שהוא בעצמו פסנתרן ידוע באותם הימים, לידידו הנגן שהופיע באותו הערב. :

"אתה מכיר את המלחין הזה?" הוא שואל את הסולן ומצביע אל האיש שהתלווה אליו ועמד לצידו.

"כן. מיגל הראה לי את אחד הואלסים שהאיש הזה כתב. והוא לא כל כך מבין בכלי שבשבילו הוא כותב. הוא מבקש למתוח מתיחות מוגזמות ביד שמאל. וגם מבקש ליצר אקורד של חמישה צלילים בעזרת זרת".

האיש שעמד ליד המארח, זה שהיה נושא השיחה, ביקש מהנגן את כלי הנגינה שלו והחל לנגן. והנגן שהטיח את הביקורת, היה מופתע מן הזרימה הטבעית של הרעיונות החדשים שהיו בנגינתו של המלחין.

והם נהיו חברים קרובים. ידידות שהולידה יצירות מן החשובות שבספרות הגיטרה.  כי הנגן שהופיע באותו הערב היה אנדרס סגוביה. והמלחין- היטור וילה לובוס. ודרך אגב, מיגל, ששמו הוזכר קודם, היה לא אחר מאשר מיגל יובט.

השפעת המפגש הזה הייתה מידית, ובדיוק באותה השנה מתחיל המלחין הברזילאי לכתוב את 12 האטיודים המפורסמים שלו, פרויקט שלקח לו חמש שנים. וכל זה תחת השגחתו ועריכתו של סגוביה, ויש שיומרו שבהשגחה מוגזמת מדיי, כדרכו שלו. ועל כך בהמשך.

מה שברור הוא שסגוביה באותם הימים היה הפוסק הגדול בכל מה שהיה קשור בגיטרה הקלאסית. כמו גם האיש שהשרה מוסיקאים רבים, אם בנגינתו המופלאה ואם באישיותו הכבירה. רבות מן היצירות נכתבו תחת השפעתו הישירה, כמו גם שנים עשר האטיודים של וילה לובוס. במקרה זה סגוביה הוא זה שערך את ההוצאה לאור של התווים עצמם.

לא כל הרעיונות של וילה לובוס, שהיה גם נגן צ'לו וגם נגן גיטרה לא רע, היו מקובלים על סגוביה. אחד הבעלים של ההוצאה לאור בה הודפסו התווים מספר, שלא פעם הוא שמע ויכוחים בין וילה לובוס לסגוביה כשהשני אומר: "זה לא הגיוני, אנחנו לא יכולים להדפיס כך", ווילה לובוס בתשובה היה לוקח גיטרה ומשכנע בנגינתו את המאסטרו...

בערבות השנים הסתבר שישנו פער לא מבוטל בין כתבי היד של וילה לובוס לבין העריכה הסופית של האטיודים. הדבר התבהר אחרי שבשנות השמונים של המאה הקודמת נתגלו התווים המקוריים ע"י מנהל המוזיאון על שם וילה לובוס שבברזיל. מאז ישנן דעות שונות לגבי זה. חלקם מעדיפים לנגן את המקור האותנטי בלבד, כי זוהי הגרסא האינטואיטיבית והאמיתית של המחבר. ויש המסתמכים על מילותיו של המלחין עצמו שאמר שהתוצאה הסופית היא-היא הגרסא השלו, ושהוא שמר את הכתבים המקוריים לתיעוד בלבד.   

שוב נזכיר שהתגבשות הרפרטואר הגיטרה הקלאסית הייתה אז ממש בחיתוליה, שלא לדבר על הרפרטואר המודרני. וכנראה שתפישתנו את הגיטרה הקלאסית היתה, כנראה, אחרת ללא יצירותיו של המלחין המיוחד הזה.

ומצד שני, בדיוק מאותה הסיבה ששום דבר עוד לא נקבע, כולם היו זקוקים לאישיות כמו סגוביה כדי למתוח את הקווים במציאות המעורפלת ששררה. אני מנחש שכל התייחסות של סגוביה זכתה לתשומת לב מרבית של וילה לובוס.

מי שמעוניין לקבל את התווים המקוריים במייל יכול ליצור קשר עם המוזיאון ולבקש. עד כמה שידוע לי הם עושים את השרות הזה. וכל אחד יבחר לעצמו: האם הוא ינגן את הגרסה הערוכה או המקורית.

ומה היא היצירה האבודה?

תאמינו או לא. מסתבר שוילה לובוס כתב פרלוד מס' 6 (?!) והוא בעצמו אמר שהוא היה היפה מכולם. איפה הוא? המלחין אומר שהמקור היה אצל סגוביה ובשיאה של מלחמת האזרחים בספרד התווים אבדו איכן שהוא בדרך מספרד למונטבידאו...

נכון שזה מאוד רומנטי?

דוד בוליס