יש לי בבית אנציקלופדיה בת 120 שנה. לקרוא בה זהו מסע מרתק. כמו להסתכל במציאות של אז בעיניים של בן זמנינו. משהו דומה חוויתי עם Classical Guitar Companion.

ובכלל, יש לי, מה שקוראים ביידיש "אלטע נוס". בתרגום מילולי –"אף של זקן". ז.א. אדם מתנהג כמו איש שבא בימים, גם כשהוא איש צעיר.

כך או כך, הגיע לידיי ספרה של סו מקרידי "מדריך לגיטרה קלאסית", שיצא לאור בשנת 1982.

אם נשווה את המציאות של עולם הגיטרה של 1982 למציאות הנוכחית – זה כמו להשוות

תל אביב של אותה השנה לשל היום. עיירה קטנה עם מגדל השלום מול מטרופולין של גורדי שחקים.

הייתי איש צעיר אז.  וחייב לספר שכל המידע על המתרחש בעולם הגדול בכל הקשור לגיטרה קלאסית היה חסום בפניי. ולכן כל כך "נרגשתי", ממש מהדף הראשון של הספר הזה, בן 101 העמודים שלו.

הספר הזה הוא בעצם מילון מושגים, אישים, נגנים, בונים, ממש אנציקלופדיה. אבל אקסקלוסיבית לעולם הגיטרה הקלאסית. אני לא חושב שספר שכזה היה קיים לפני, לא ממש בדקתי, אך לא זוכר שנתקלתי באחד שכזה לפני.

היינה, בואו נראה מה כתוב בספר הזה תחת האות

A

Abreu, Antonio,

גיטריסט הבארוק הפורטוגזי.

פירסם ספר

ללימוד לגיטרה בת 5 ו-6 מיתרים

(מדריד וסלמנקה, 1799)

.

Abreu, Sergio

(נולד 1948) גיטריסט ברזילאי. למד עם

הגיטריסט הארגנטינאי אדולפינו רייצין דה טאבורה. עם האח שלו

אדוארדו אבראו (נולד 1949) הוא הקים צמד ב-1963 אשר

זכה לתהילה בינלאומית. זכה ב-ORTF בשנת 1967. המשיך

בקריירת הסולו מאז פירוק הצמד ב-1975."

ידעתם את זה? אני- לא. לו ידעתי על קיומם, בטח הייתי מוצא חומר עליהם.

נמשיך:

Absil, Jean

(1893-1974) מלחין בלגי שהלחין לסוגי כלי קשת שונים.

יצירות גיטרה כוללות "Quatre Pieces", אופ 150, "Suite Bestair" , Op

151, "קונטרסטים" ל-2 גיטרות, אופ 143, "קונצרטו לגיטרה ותזמורת" אופ 155, ו"סקרצו".

גם על קיומו לא ידעתי דבר. שווה לחקור.

או! הינה משהו שאני מכיר היטב:

Action

מרחק פעולה בין המיתרים ושריגים. חייב להיות גבוה

מספיק כדי למנוע זמזום, אבל לא כל כך גבוה שיוצר קושי

עבור יד שמאל. הממוצע בגיטרה הקלאסית הוא 3 מ"מ ב-

אוֹקְטָבָה. האוכף יכול להיות מותאם כך שמרחק פעולת מיתרי הבאס

יהיה גבוה מזה של הטרבל."

אספר לכם שגב' מקרידי ידעה דבר או שניים על עולם הגיטרה. בזמן כתיבת הספר הזה היא היתה מועסקת על ידי המגזין היוקרתי "Guitar" הלונדוני כמשנה לעורך הראשי שלו. בלונדון, כן? אז – המרכז העולמי ללימודי גיטרה קלאסית. עם ג'והן ויליאמס וג'וליאן ברים עדיין בשיא הקריירה.

והינה, נושא לוויכוח. בביקור האחרון שלי במדריד בחנות של אחד הלותיירים, האיש אמר לי שהיום מתכננים את הגיטרות עם אקשן של 5 מ"מ במיתר השישי. "For more projection",- הוא אמר לי וחיזק את דבריו בתנועת כף יד נפתחת החוצה.

אני מודה, אני עדיין יותר עם המדריך של 1982, אקשן של 3.5 מ"מ בבס, ומיתרים super high tension.

ממשיכים:

אגואדו, דיוניסיו

(1784-1849) גיטריסט ספרדי מהולל,

מלחין ומורה. כנראה שלמד עם הנזיר הציסטרציאני מיגל גרסיה. נסע ב-1826 לפריז שם

יצר ידידות מתמשכת עם בן ארצו סור. חזר

למדריד ב-1838 ומת שם.

בניגוד לסור ואחרים מימיו, הוא ניגן עם ציפורניים, וסור

כתב את הדואט שלו "Les Deux Amis" (אופ 41) כדי להדגים את

היתרונות של שתי השיטות. אגואדו המציא את הטריפודיון, מכשיר

לתמיכה בגיטרה, אבל זה לא הצליח לתפוס. התרומה העקרית שלו היה ספר השיטת שלו אופ 5, שפורסם במדריד 1825, ותורגם והודפס מספר פעמים (מהדורה אנגלית, Ricordi).

יצירותיו - שכעת מבוצעות לעתים רחוקות בקונצרטים - כוללות את "Tres

Rondos Brilliantes" אופ 2, "Fandango Con Variaciones" אופ 16,

אטיודים, ואלסים ומינואטים.

אל תגידו שלא למדתם כאן שום דבר חדש אודות אגואדו, זאת למרות שדמותו מוכרת לנו לא רע.

+++

Alard, Jean Dolphin

(1815-88) מלחין צרפתי וכנר,

המוכר לגיטריסטים דרך הטרנסקריפציה של טארגה

ל-"Estudio Brilliante in A" שלו.

טוב, זה ממש שוק. האטיוד המפורסם, המבריק והמאתגר מוות בלה מז'ור של טארגה הוא לא של טארגה??? נו, באמת...

אם מתעקשים לנגן את היצירה היפהפייה הזאת כפי שצריך באלגרו, היא מפילה הרבה חללים אחריה. אני זוכר את סרטון הנגינה של ברים. ממש לא פשוט לו, יד ימין מתאמצת לעמוד בקצב.

וזה ממשיך וממשיך, ממש קשה לעצור. ואנחנו עדיין ב "A" :

אלבניז, איסאק

(1860-1909) מלחין ספרדי של יצירות בסגנון לאומי.

הופיע לראשונה בפסנתרנית בגיל 4; אומרים שניגן בגיטרה בצעירותו.

למרות שהוא מעולם לא כתב לגיטרה,הרבה ממוזיקת ​​הפסנתר שלו מתאימה לעיבוד, וזה מפיו של המלחין עצמו אחרי ששמע את טארגה

מנגן "אסטוריאס". יצירות אחרות פופולריות בקרב גיטריסטים כוללות

"סביליה", "מיורקה", "טורה ברמיה" ו"קורדובה".

וכאמור, זה משיך עוד ועוד. כן מידע זמין, אנציקלופדי, אבל מנקודת מבט שלנו, נגני הגיטרה.

על מתאו אלבניז שמוכר לנו בזכות פוחול שעיבד את הסונטה שלו,

ועל המבנה הריתמי של "אלגריאס" של פלמנקו, ועל העיר אלסנדריה שבאיטליה,

שם מתקיימת אחת מתחרויות הנחשבות לגיטרה,

וההסבר המרתק על שיטת רישום אקורדים בעזרת אותיות – Alfabeto שהייתה נהוגה באיטליה בתקופת הברוק, והיתה מיועדת לפריטת אקורדים ברסגואדו בלבד.

וואללה, מוזיקת פופ של ברוק.

או "רוק בברוק", אם תרצו :)

קשה להוריד את הספר הזה מהידיים. פשוט לשבת ולקרוא, ערך אחרי ערך.

והכל מנקודת העניין שלנו.

אם ייפול לידיכם הספר הזה – קנו מייד.

ותצאו למסע מרתק בזמן, בעולם שכה מוכר לנו.

דוד בוליס

ספטמבר 2024