ל פ ס ו ס,על-פי ההגדרה במילון: שגיאה בהקראת טקסט. וכמו במלים, גם במוזיקה יש שגיאות בהקראת טקסט. נדבר על אחד מהמקרים האלה, ועוד.

כולם, אבל כולם מכירים את הפרליוד של באך BVW 999. זה שהפסנתרנים מנגנים בדו מינור, ואנחנו ברה.

גם אני, כמו כולם ניגנתי אותו. אבל רק אחרי שהתחלתי ללמד אותו, שמתי לב להבדל הגדול שבין האופן שהפרליוד הזה רשום, לבין הביצועים שלו. וגיליתי שרוב המבצעים מנגנים אותו באופן אינטואיטיבי לא נכון.  אסביר.

הינה לפניכם שני ביצועים, האחד שונה מהשני. האם אתם מצליחים להבחין בשוני המהותי ביניהם?

הינה שוב, הפעם בביצוע פסנתרני.

עוד לא עליתם על זה? רמז: מעורב פה נושא המשקל.

נו?

אתחיל שוב, מהתחלה. היצירה הזאת שנשמרה בזכות נגן כלי מקלדת גרמני שאהב את היצירה ורשם אותה בתווים, עוד בתקופת חייו של באך, מאוד אהובה על נגנים צעירים של גיטרה קלאסית. היא נכתבה במשקל של שלושה רבעים. זאת אומרת, דגש קל בכל אחת משלושת הפעמות. פעמה כבדה בצליל ראשון,  חמישי ותשיעי בכל תיבה.

מה לעשות, ובאך הגדול תיעתע  באוזניים שלנו, ורשם את זה כך שאנחנו מולכים שולל, שוב ושוב, אחרי מהלך הצלילים. ופעם אחר פעם מנגנים את הפרליוד כאילו כתוב במשקל שש שמניות.

הטעות נובעת מכך שהאוזן שלנו שומעת את סיום המהלך המוזיקלי עם סיום הירידה בארפג'יו. במקרה של התיבה הראשונה – הצליל האחרון בירידה, הוא הצליל השישי רה, מיתר שלוש. ומיד אחרי זה, בצליל הבא, ובאופן הכי אינסטינקטיבי אנחנו נגררים להדגיש את פה, הצליל הבא. כאילו מפה מתחיל המהלך החדש.

וכך, מבלי לשים לב, אנחנו הופכים את המשקל ביצירה הזאת משלושה רבעים לשש שמניות.       

אנגן לכם את שתי הוורסיות:

תתפלאו, רוב הביצועים הם עם השגיאה הזאת. יתרה מזאת. כדי לנגן את הפרליוד נכון צריך ממש להתמסר למחשבה על המשקל, להתרכז. כי באך כמו באך, כל הזמן ממשיך לאתגר אותנו עם קו המנגינה, מטשטש ומתגרה בנו כדי שנתהפך ונחזור לשש שמניות.

אמרתי רוב הביצועים? הינה לכם שני ביצועים של נגנים הכי מפורסמים שאתם יכולים לעלות על הדעת שגם הם לא עמדו בפיתוי הלא מודע וניגנו את זה ככה, ישר, בשש שמניות. 

???????????????????????????????????????????????????

האמת, המאמר הזה לא הוביל אותי לשום מקום...

כי ככל שהקשבתי לביצועים שונים, יכולתי לשמוע אותם גם כיצירות של שלושה רבעים, וגם של שש שמניות. מודה שככל שהמהירות עולה, כך גם האפשרות לשמוע שלושה רבעים הולכת ופוחתת.

אוי, באך, באך. 

  זה הזכיר לי את זה. מכירים?

 הבלרינה בסרטון הזה עושה פרואט. יש שרואים שהוא זזה עם כיוון השעון, ויש שרואים שנגד הכיוון. לימדתי את עצמי להפוך את הכיוון שלה בעזרת הריכוז והרצון שלי.

ככה זה גם בפרליוד המופלא של באך. אלא אם כן אתם ממש מדגישים בכוח את הרבע השני בשלושה רבעים. 

כמו במקרה הזה. כאן אניאלו דזידריו מנגן את אסטוריאס בשש שמניות במקום שלושה רבעים, אומנם רק כשהוא מנגן את חלק A בפעם השנייה, אבל באופן הכי מודע וברור.

ובשולי הדברים. אם השנים הפריע לי שבאך ויתר על הפדאל של בס מי בתיבה23 ושינה אותו לפה בהתאם לאקורד שבתיבה. היום התלמידים אצלי ממשיכים לנגן בס מי גם בתיבה הזאת. סיפרתי להם את זה, אמרתי שאנחנו מתנצלים בפני באך, אבל זהו. ובצחוק גם ביקשתי שלא יספרו לאף אחד. חוץ מזה, הי, מקור התוים היחיד שיש לנו מהיצירה הזאת הוא כתב יד של מישהו אחר, לא של באך. אפשר לפחות לקוות שויתור על בס מי בתיבה זו היתה בחירתו של הכותב ולא של באך עצמו. 

ומה גיליתי? גם סגוביה ניגן ככה את הפרליוד היפה הזה. בס מי קבוע.

טוב, זה סגוביה.

זאוס.

לאלים מותר.   

רגע, רגע, רגע! לא סיימתי!

מצאתי ברשת שני אנשים צעירים שהוסיפו לפרליוד הזה מלודיה. אך לא כמו במקרה של פרליוד מס' 1 מהפסנתר המושווה של באך הם לא כתבו מנגינה כמו גונו או גרוניך. אלא שהם הצליחו לחבר יצירה בשם קנטילנה של זולטן קודאי אל הפרליוד הזה.

ועוד. כשלמדתי מבוא  למוסיקה ערבית, השמיעו לנו את סימפוניה מס' 40 של מוצרט בביצוע תזמורת ערבית מצרית בעיבודו של עבד אל וואהב. עם דרבוקות וסילסולים, כל החבילה. עד הסוף. 

הביצוע הזה, על הלפסוסים שלו, הזכיר לי את החווייה ההיא.  

נחמד.

דוד בוליס

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.