השילוש...הקדוש?

כשמתמודדים אם לימוד יצירה, מן הסתם מגיעים למקומות שלא מצליחים להתגבר עליהם, אם במהירות הנדרשת או בנגינה חלקה, או בדרישות המוזיקאליות שלהם. 

כמעט תמיד אפשר לומר שהתמדה, עיקשות וחריצות, בסופו של דבר, ינצחו.

אבל כמה טיפים שיקצרו את התהליך לא יזיקו, נכון?

אז בואו נדבר על "השילוש הקדוש".

אל דאגה, קוראי, אחיי היהודים. לא נדבר כאן על נושאים תיאולוגיים. אלא על הבסיס של הבסיס בעבודת לימוד.

אז למרות שמדובר "בתרגול הידיים", אנחנו לא באמת מתרגלים את האצבעות, אלא את המוח שלנו, את מערכת השליטה והבקרה.

הבא נעזור לו.

המרכיב הראשן: העוצמה

לא תמיד נשים לב שלעוצמת הנגינה יש השפעה מכרעת על ביצוע. במיוחד מדובר בפסאז'ים מהירים. נגיד, הפסאז' הארוך בפרליוד 2 של ויל-לובוס,

או הפסאז' בעבר בין החלק המינורי למז'ורי בקפרצ'יו ארבה של טארגה.

המבחן הוא פשוט. נסו לנגן את המעבר הכי מהר שיוצא לכם בשלב שאתם נמצאים בו. עכשיו נסו לנגן אותו בעוצמה ממש חלשה.

תראו שמייד מהירות הנגינה גוברת. וזה מפני שיש פחות מתח במנגנוני פריטה ושחרור של האצבעות. אך גם המוח שלנו עובד "ברפרוף" על חומר המעבר, סוג של פועל ללא לחץ. והתוצאה היא תנועה יותר קלילה במעברי מיתרים ופוזיציות.

ואם נגיע יותר מהר למהירות הנדרשת, יישאר לנו להתמודד בהמשך בנושאי הדינמיקה של הצלילים.

המרכיב השני: אורך הקטע

נגיד, אתם רוצים לנגן במהירות בו ניגן פאקו דה לוסיה. אני מבטיח לכם שאתם יכולים. בתנאי שאלה היו רק שני צלילים. נו, שלושה. אבל אם מדובר בלנגן עשרה צלילים ברצף, במהירות של דה לוסיה? כנראה שאין לכם סיכוי.

אבל השורות הללו לא אמורות לייאש אותכם, אלא נהפוך הוא. נחזור להתחלה. אם אתם לומדים פסאז'' ארוך שיש לנגן אותו במהירות גבוהה, תחלקו אותו למנות קצרות עם הפסקה ביניהן.

לפי איזה חלוקה? כמו שאתם זוכרים מספר טלפון. וכך גם מקריאים אותם. זה תמיד לפי איזו שהיא מנגינה מספרית. למה אנחנו עושים את זה עם מספרי הטלפון? כי ככה המוח שלנו אוהב לזכור, במנות קצרות. משהו כמו בדוגמאות הקודמות שלמעלה????

ולכן גם את הפסאז' נחלק, מנות, מנות. 4-6 צלילים במהלך, זה עניין אינדיבידואלי ותלוי באופי הפסאז, שינויי הפוזיציות. וככל שנדרשת מהירות גבוהה יותר-כך גם מתקצרות המנות. 3 צלילים, לא יותר. וכשזה מגיע למהירות שחיפשתם, נשאר רק הדבר "הפעוט" לחבר את הפאזל. וכמה זמן זה ייקח?

מממ...

זהו נתון לא ידוע.

היי, אבל לפחות לרגע הייתם פאקו!

המרכיב השלישי: המהירות.

אוקיי, אין פה שום חידושים והמצאות. מה שלא הולך מהר, הולך לאט.

לא משנה כמה קשה הקטע, תמיד נוכל למצוא עבורו מהירות כה איטית עד שנוכל לנגן אותו.

בכל זאת אני מדבר על הדבר הטריוויאלי כמו להתאמן לאט, מפני שבמקרה של הנגינה האיטית נוכל לתרגל גם עוצמה, וגם נגינה רציפה, מה שנמענו מלעשות בשני המרכיבים הקודמים.

בכל מקרה,  אם נסכים ששלושת המרכיבים הם האתגר איתו אנחנו מתמודדים, אזי בהוצאה מהמשוואה של אחד האלמנטים, באם זה מהירות, אורך המקטע או עוצמה – נמקד את העבודה ונקצר את התהליך.

ועוד משהו, כתוספת ייעול.

גיליתי שעבורי מה שעוזר במהלכים מהירים וארוכים זה דגשים יזומים שאני מתכנן מראש. נגיד, הפסאז' המהיר בסקאי טאנגו של דיאנז.

                                                      כאן:

                                           וכאן:

כשאני יוזם במקומות האלה אקצנט, במהירות גבוהה זה ממקד אותי ומסדר את הצלילים לפני ואחרי.

אני מרגיש שפעולה זו כאילו מעוררת את התגובה המוחית, המחשבתית, ממקדת ומונעת את אובדן השליטה שבפעולות הקיצון.

תנסו ותיווכחו בעצמכם.

דוד בוליס