אין כמו סיפור טוב. ובטח אין כמו יצירה יפה. וכששניהם מתחברים יחדיו – זה קסם.

הינה שלושה סיפורים, שלוש יצירות.

1. טונדייה

מאריו קסטלנואובו-טדסקו  היה מלחין יהודי-איטלקי, משפחתו האמידה הגיעה לאיטליה אחרי גירוש יהודי ספרד בשלהי המאה ה-15, והתישבה בעיר היפהפייה והמייחדת סיינה, אחר כך בפירנצה שבטוסקנה. שם גם נולד המלחין.

הוא סיים את לימודיו כפסנתרן ומלחין, ובשנות השלושים לחייו כבר היה למלחין ידוע ונחשב. אך במקביל לקריירה המוסיקאלית שלו התפתח גם הנציזם באיטליה, וכשבראשית שנות השלושים יצירותיו נאסרו להשמעה ברדיו – הוא החליט להיעזר בידידיו מעבר לאוקיינוס יאשה חפץ וארטורו טוסקניני ולהגר לארצות הברית, שם הופיע, לימד והלחין, כשבין תלמידיו נמנו אנדרה פרווין, ג'והן וויליאמס (זה, המהולל שכותב מוסיקה לסרטים), הנרי מנציני. קסטלנואובו-טדסקו  התפרנס גם בין היתר מכתיבת מוסיקה לסרטים.

אך עוד לפני זה, בשנת 1932, המלחין פגש את סגוביה, והמפגש הזה השפיע עליו רבות, כמו על רבים אחרים באותה התקופה. וקסטלנואובו-טדסקו  הביעה בפניו את רצונו להלחין יצירות לגיטרה. הוא ביקש את עזרתו של המאסטרו בלהבין סודות הכתיבה לכלי. וסגוביה בתשובה שלח לו את הוריאציות על הנושא מתוך חליל הקסם של מוצרט. ככה זה התחיל.

קסטלנואובו-טדסקו  כתב כמעט 100 יצירות לגיטרה קלאסית, ועד היום נחשב מן החשובים והפוריים מבין המלחינים לגיטרה.

אחת היצירות שקסטלנואובו-טדסקו  הקדיש ל סגוביה היתה טונדייה. והיא נכתבה בדרך מאוד מיוחדת. מסתבר שהחל משנת 1963 הוא התחיל לכתוב יצירות תחת הכותר "כרטיסי ברכה". אלה היו יצירות שהוקדשו לנגנים ידועי שם שהיו גם חלק ממכריו. ובכל יצירה הוא החביא את שמו של האיש לו הוקדשה היצירה בתוך המוסיקה.

איך?

הוא היה בונה סידרת צלילים בעלייה ובירידה כנגד הא'-ב' של שפת האם של האיש לו הוקדשה היצירה. ואז בונה נושא המורכב משמו של האיש.

קצת מסורבל, הינה הנסיון להסביר.

הינה שתי סדרות של צלילים, בעליה ובירידה לאומת האלף-בית הספרדי.

והינה שמו של סגוביה, זו בעליה:

וככה זה בתוך היצירה, נושא ראשון

וזו בירידה:

ממש כתב סתרים מוסיקלי. 

קסטלנואובו-טדסקו קרא ליצירות הללו "תרגילים" או "יצירות אלפאבטיות". עד מותו המשיך המלחין לכתוב את החידות הללו שבשום אופן לא נפלו באיכותן וביופיין מיצירות שנכתבו ללא האתגר האינטלקטואלי הזה.

 מה שנקרא, זכינו.

2. ולס סקאיי

 לא חושב שיש גיטריסט קלאסי שלא מכיר את היצירה. אבל יש כמה פרטים עליה שאולי לא כל אחד מכיר.

ובשביל מה אני פה?

רולן דיאנס, יהודי יליד טוניס, המלחין והגיטריסט הנודע, כתב שתי יצירות עם שם דומה:

Tango en Skaï

   Skaï Valse en

כשהמילה Skaïהוא בעצם מה שהיה פעם כיסוי עור מזויף מעל לוח השעונים של מכונית. זאת אומרת לא הדבר האמיתי, אלא המתחקה לו. זה מה ששמעתי מפיו של רולן דייאנס בעצמו, כשהיתי עם התלמיד שלי במאסטר קלאס שלו בשנת 2008.  

הטנגו נכתב ראשון, ועברו הרבה שנים עד שדיאנס כתב את הולס. ומה שמעניין זה הסיפור מאחורי הלחנתו.

היצירה הזאת חיכתה למפגש שבין הגדולים, דיאנס ודזידריו. זה קרה לפני 30 שנה בפסטיבל גדול ונחשב בהונגריה. 

דזידריו מספר שבקבלת הפנים דייאנס  ניגש אליו ושאל אותו מתי הוא מופיע.

"בעוד יומיים".

- האם הוא מוכן לנגן יצירה שדייאנס רוצה לכתוב עבורו, תוך לילה אחד?

 דזידריו, אז בחור צעיר ושאפתן, ענה לו: "אם אתה יכול לכתוב תוך לילה אחד יצירה עבורי, אני יכול תוך יומיים להופיע איתה".

וכך היה, דייאנס  העביר לו כתב יד עם היצירה שנושאת את השם הזה Valse en Skaï, ודזידריו ביצע את זה בביצוע בכורה.

הינה אניאלו דזידריו על המקרה:

3. Blackbird

אני מחשיב את השיר הקטן הזה ליצירה של ממש. זה שכתב אותו פול מקרטני רק מוסיף, מבחינתי. בכל פעם שאחד התלמידים שלי מבקש ממני לנגן אותו, או אפילו אני עצמי יוזם את זה, זה תמיד שמחה.

אם כל הצניעות, אני כנראה יודע על המוזיקה, חוקיה וסודותיה יותר מאשר סר פול מקרטני, אך אני לעולם לא אצליח לכתוב כזו יצירת מופת. גאוניות בפשטותה.

מקרטני מספר שבהיותו נער, הוא וג'ורג' הריסון היו "מקשקשים" את הבורה של באך במעין סגנון חופשי, בלוזי משהו. רק ציטוט קצר, פסאודו באך. אך הולכת קו הבס יחד עם המנגינה נתנה לפול את ההשראה והרעיון לשיר המדובר.

אני חושב שיש עוד עניין שמחברת בין באך למקרטני, ואל תעלו אותי למוקד על הצבת שני השמות האלה אחד ליד השני, אני עומד מאחורי זה בכל התוקף. כמו בפרליוד מס' 1 של באך בדו מז'ור מתוך הפסנתר המושווה, רק חילופי האקורדים הופכים את היצירה לאלמותית, כך גם אצל מקרטני, אפשר לנגן רק את הליווי של השיר, ללא שירה. וזה עדיין יישמע כמו יצירה עצמאית.

מושלמת.

דוד בוליס

רחובות 

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.