דברים מוזרים

איך אנחנו מבינים שהגיטרה הקלאסית התחילה כ"underdog"? שהיא הייתה צריכה להיאבק על הכרתה ככלי שווה בין שווים? אפשר ללמוד את זה מה מושגים הזרים שחדרו לעולמה.

בהיותה Late Bloomingעולם הגיטרה היה מוכרך, כנראה, להתכופף בפני מלכי המוזיקה, הפסנתר והכינור. ולשאול מעולמם הטכני מושגים שלעתים פשוט מגוחך להשתמש בהם.

השימוש במושגים הללו אפשר להבין גם מפני שעולם המוזיקה בכללותו השתמש בהם לפני שהגיטרה התפתחה לממדים של ימנו. וכדי לחדור לתודעת המוזיקאים, המוסדות האקדמיים והקהל, היה צורך "לשאול" חלק מהטרמינולוגיה, שכמו שאמרתי, לעתים השימוש הזה היה מגוחך.

הינה הדוגמאות.

"פיציקטו"

הישר מעולמם של כלי מיתר המנוגנים בעזרת קשת, הגיעה אלינו הוראת פיציקטו. מה שכה מובן מאליו לכל נגן כלי קשת, לפרוט באצבע במיתר במקום למשוך בקשת, עבורנו זו הוראה מצחיקה ממש.

פעם השתתפתי בסדנה של מורה לגיטרה קלאסית מארץ רחוקה בדרום אמריקה. הוא טען שההבנה בביצוע טכניקת פיציקטו בעולם שגויה, ושיש לבלום את המיתר בכף היד מיד אחרי שפורטים אותו באופן רגיל באגודל, ולא תוך כדי כמקובל כיום. כך, לטענתו,  מיישמים נכון יותר את הטכניקה. אז, באותו המפגש אמרתי לו שאופן הביצוע של הוראת פיציקטו היא כבר מסורת שהתקבעה. אבל היום אני יודע שהאמירה שלי הייתה חלקית ולא מדויקת.

אין טכניקת פיציקטו בגיטרה. יש ניסיון לחכות את הצליל של פיציקטו בכלי הקשת. ללכת אחרי הגדולים, לשאול מהם את המושגים שלהם, להתחכך בסביבתם. להיות חלק מעולמם בכדי להיות כמותם.

קצת מעליב, לא? האמת היא שלא ממש. כי גם בחיקוי יש מן המעשיר והמלמד, מרחיב ומשרה.

"פלז'ולט"

"השם flageolet - שמקורו ב-"flageolet" הצרפתי הישן, שפירושו "חליל" או "חליל התוף" - ניתן לחלילים שכאלה לפחות מהמאה ה-13, אבל מסוף המאה ה-16 הוא התייחס באופן ספציפי ביותר לצורה של כלי נשיפה שפותח באותה תקופה בפריז. לצורתו העיקרית, או הצרפתית, יש קנה מצר עם ארבעה חורי אצבע קדמיים ושני חורי אגודל אחוריים".

בקיצור, מדובר בסוג של חלילית שמפיקה צליל חלול למדיי.

איך, למאן השם, הגיע השם של הכלי העממי הזה בעל צליל משרוקי להיות מושג טכני להפקת צלילי עילי?

למרבה האירוניה זה שוב הסגידה השתחוות בפני הוד מעלתו הכינור. אסביר.

במחוז מולדתי היו לא מעט נגני כינור וירטואוזים שהיו מפליאים בנגינתם. אחד הקטעים הידועים אותו ניגנו אותם הכנרים הייתה יצירה בשם "צ'וקרליה". מעין "צ'רדש מונטי" של עמי הבלקן והסביבה, אם תרצו. את היצירה כתב כנר רומני  לפני כ-140 שנה, ומאז היא איתנו.

נדמה שמשמעות השם צ'וקרליה זה עפרוני. ולא במקרה. בערך בשליש האחרון של היצירה הכנר שמנגן אותה מתחיל בווירטואוזיות להפיק צלילים המחקים ציפור שיר. והוא עושה זאת בעזרת צלילים עיליים, תוך כדי גליסנדי וטרמולו. ממש יפה ומאוד מרשים.

והצליל שהכינור מפיק בטכניקה הזאת מתחיל להישמע ממש כמו שריקה, או כמו חלילית. או כמו פלז'ולה (כך יש לבטא זאת) צרפתי. ומכאן – הכינוי FLAGEOLET לצלילים העיליים של הכינור.

ואנחנו, מה אנחנו? שנתחרה בכינור? קראנו לצליליים העיליים שלנו באותו השם, למרות שבגיטרה הם ממש לא מזכירים שום חליל.

TENUTO

אוקיי. המונח הזה הוא ממש חילול הקודש עבורנו.

מה גיטריסט חושב כשהוא רואה תו עם סימן שכזה:

לא יודע איך אתם, אני הורגלתי שזהו הסימן לפריטה נשענת. מאז ומעולם, כאילו.

אך לא. זהו סימן בשם טנוטו,  ומשמעותו בכלים אחרים, כמו פסנתר או קלרינט, היא:

"טנוטו, המסומן כפס אופקי הסמוך לצליל, הוא כיוון של המבצע להחזיק או לקיים תו לכל אורכו".

אז מדובר כאן על מעין שילוב בין לגטו לדגש רך. האמת, יש משהו משותף בין נגינה נשענת בגיטרה לבין התיאור הזה. אך ברגע שננגן בפריטה נשענת רצף צלילים בסטקטו – הלך הערך, לא טנוטו "ולא נעליים".

על השאלת הערך טנוטו לתווים של גיטרה אפשר רק לנחש. שכשנגני גיטרה ביקשו להדפיס תווים עבורם, בתי הדפוס לא מצאו סימן מובהק לטכניקת הפריטה הזאת. ולעולם הגיטרה המדשדש לפני 200 או 100 שנה לא היה מספיק מעמד בשביל לדרוש דרך ייחודית לסימון מוסכם.

וכנראה גם לא היה סימון מוסכם. אני לא בטוח שאי פעם התקיים כנס עולמי בו נמתחו קווים בכל התחומים המייחדים את עולם הגיטרה הקלסית. תקנו אותי אם אני טועה. ובגלל הסיבה הזאת יש בלגאן כה גדול בהוראות ביצוע שונות ומשונות בהתאם להוצאות לאור שונות. בתקופות שונות, במדינות שונות, כל אחד הרגיש חופשי להדפיס את ההוראות אחרת.

בדיוק כמו שזה קרה לסימן בעל השם המגוחך הזה - "פלז'ולה".     

דוד בוליס

 רחובות

   This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.