"שברים ומשברים"

הציפורניים נשברות. לא משנה כמה ניזהר, נימנע ממשימות יומיומיות של החיים, נבריג ברגים ביד שמאל. זה יקרה. כשניפתח עמוד תווים, כשנרצה להוריד משהו מהמדף, כשיד תחליק בפתיחת פקק צנצנת.   

ואז מה?

סיפר לי מיגל הרשטיין, הגיטריסט של "הברירה הטבעית" שבעודו עומד מאחורי הקלעים ומתכוון להיכנס אל הבמה, הוא עשה תנועה ביד שנתקלה במשהו. ואז הוא ראה את ציפורן האגודל שלו  עפה באוויר מול פניו. נגן פלמנקו, כן?

ואז מה?

האמת היא שאז כלום. לשרוד איכשהו את ההופעה.

בצעירותי, במקרים כאלה הפטנט הכי מוצלח היה להדביק חתיכות כדור פינג פונג על קצה הציפורן השבורה. כשאני חושב על זה היום, זה רעיון לא רע. הפלסטיק של הכדור אמנם קשיח, אך עדיין גמיש כציפורן. רק שההדבקה מסורבלת ולא מחזיקה לאורך זמן.

בחלוף השנים ניסינו כל מיני דרכים, עקר הרעיונות שאפנו מעולם הקוסמטיקה ומניקור. הדבקת ציפורניים מלאכותיות, חומרי חיזוק והדבקה לציפורן השבורה. לא פתרונות של ממש.

ואז הגיעה מנורה בעלת אור אולטרה סגול. שבאופן קסום הופכת ג'ל לחומר מוצק, כמעט זכוכית. את הפלא הזה שוב ראינו בעולם הקוסמטיקה וטיפוח של ציפורני נשים. הן קוראות לזה בניית ציפורניים.

יותר ויותר נגני גיטרה התחילו להשתמש מחומר פלא הזה. יש אף כאלה שוויתרו לחלוטין על הציפורניים שצומחות באופן טבעי, ובונים ציפורן מלאכותית באופן קבוע. אחד מאלה הוא נגן גיטרה ברזילאי המהולל ימנדו קושטה. הוא מנגן רק עם ציפורניים כאלה, ובונה אותם בעצמו. מסיר ישנות ובונה חדשות בכל פעם שמוצא לנכון.

היתרונות?

אתם לא תלויים באיך שהציפורן גדלה. עקום, מזדקרת, מתכופפת. אלא בוחרים צורה שרוצים, ובונים אותה. ואם במקרה משהו בה נסדק או נשבר – מתקנים עם ג'ל, ממש כמו עם לק הציפורניים. מיבשים תחת מנורה, משייפים, וזהו. היא גם לא נשברת כל כך מהר.

החסרונות?

החומר שנוצר על הציפורן הוא קשה יותר ועבה יותר מציפורן עצמה. בעקבות כך מידת הרגישות לפריטה פוחתת. אבל די אפשרי להשתלט על זה.

ומניסיוני לוקח לציפורן עצמה, זו שצומחת לכם, הרבה זמן להתאושש מהדבק שהיה עליה. היא לא כמו לפני. יותר מכופלת משהו. רק אחרי כמה חודשים הוא חוזרת לצורת צמיחתה המקורית.

ואם כל זה לא הרתיע אתכם, ואתם חייבים ללכת על זה – הינה ההליך.

החומרים:

·         ג'ל ציפורניים

·         מנורה אולטרה סגולה

·         לק/דבק יסוד

·         כרטיסיות לבניית ציפורן

·          פצירה גסה לשיוף

·         מכחול קטן

שלב א'

משייפים את הציפורן שיוף גס עם צירת שיוף גסה.

שלב ב'

מורחים לק יסוד שיקשר בין הציפורן לבין הג'ל.

שלב ג'

מדביקים כרטיסיית בנייה מסביב לציפורן, כך שרק הציפורן תהיה חשופה. 

שלב ד'

מוסיפים/מורחים ג'ל על הציפורן. משהו כמו מילימטר עובי. אם תמרחו יותר עבה – לא נורא. מורחים גם על גבי הכרטיסייה, זאת אומרת מעבר לאורך הציפורן. אפילו קצת יותר ארוך ממה שאתם רגילים. כל המיותר בעובי ובאורך יירד בשיוף.

שלב ה'

מכניסים את האצבע מתחת למנורת אולטרה סגולה. אני יודע שהשלב הזה נראה לא אמין. אבל זה ממש עובד. ואם זה לא עבד מספיק טוב: הג'ל לא התקשה או לא לגמרי התקשה, זה אומר שהג'ל לא טוב. כשהוא טוב אתם לעתים אפילו תרגישו עקצוצים קלים בתהליך התקשותו.

בדרך כלל למנורה יש זמן הפעלה מדוד שאחריו היא נכבית. ואם הג'ל לא לגמרי התקשה, תפעילו את המנורה שוב. אבל אם זה לא מתקשה – תחליפו לג'ל אחר. ואם לא מרוצים מעובי השכבה, ניתן להוסיף קצת לבנייה הראשונית ולחזור על תהליך ההקשחה.

שלב ו'

עכשיו מסירים את הכרטיסייה. מרגע זה כל אחד ישייף את הציפורן בצורה גסה לקראת הצורה שהוא רגיל לה, או אפילו חלם שתהיה לא והציפורן הטבעית שלו לא אפשרה לו. ואחרי זה שיוף עדין, ליטוש.

et voila

יש לכם ציפורן שתחזיק ממש הרבה זמן.

אם כל היתרונות והחסרונות.

לצערי, או בעצם לשמחתי, אין לי צורך לבנות ציפורן, ואין לי תמונות מהבנייה האחרונה. אבל מצאתי בYOUTUBE סרטון של מישהו שעובר את ההליך באופן די דומה לשלי. אז הינה, תראו איך.

דוד בוליס

יוני 2022