אני מניח שבמהלך חייו, כל אחד מאיתנו פגש אנשים שהשפיעו עלין באופן דרמטי. אני מתכוון לאלה שהשפיעו לטובה, כמובן. לפעמים הם נקלעים לדרכינו רק לרגע קט, ולפעמים לתמיד הופכים לחלק מחיינו. ואם במקרה פשפשתם בזיכרון ולא מצאתם אחד שכזה - ההפסד הוא שלכם.

אני רוצה לספר על אחד מאלה שאני פגשתי ושהשפיע השפעה גדולה על חיי המקצועיים. ולמרות שמדובר באחד מחלוצי הגיטרה בישראל וגם במשפיע ביותר בכל הקשור לגיטרה בישראל, אני מרשה לעצמי לכתוב עליו בנימה האישית.

את הריאיון איתו קיימתי לפני 15 שנים, ואז האתר בו פרסמתי את כתבותיי נסגר... בקיצור,  עכשיו החלטתי לערוך אותו ולפרסם.

פרופסור יוסי ירושלמי

זה פעם אחרונה שאני אזכיר את מושא המאמר הזה במלוא תוארו – פרופסור יוסף ירושלמי. יוסי – כך הוא דורש שיפנו אליו.

כבר כתבתי בזמן אחר ובמקום אחר שפגשתי אותו לראשונה בסדנא של מורים לגיטרה בעיר תל-אביב. שבוע ימים.  תוך שבוע אחד הוא "פתח לי עיניים" לדברים שלא הייתי מודע לקיומם. מי שמכיר את תורתו של יוסי יודע על מה אני מדבר: הישיבה הנכונה, האחיזה של הכלי, כל פרט, כל פיפס הקשור בהפקת הצליל. שבוע של שכרון חושים.  

ואחרי זה הלכתי לעוד סדנא איתו. ומסטר קלאס עם התלמידים שלי.

את הריאיון עשינו בביתו של יוסי ברעננה, בית שהפך מאותו הריאיון למוכר כל כך בעקבות המפגשים הרבים של הנגנים והמורים לגיטרה שהתקיימו בבית הזה ובהם השתתפתי.

פרק ראשון.

Joseph Urshalmi, טהרן

בשאלה הראשונה התעניינתי איך הוא, יליד אירן, הגיע כבר בגיל בוגר לישראל בתור גיטריסט? גיטרה קלאסית באירן?

"אירן זה ערבוב של הרבה תרבויות. כולל תרבות מערבית, בעקר בגלל ההשפעה הצרפתית". יוסי מספר שכבר לפני 200 שנה הפרסים התחילו לשלוח את הסטודנטים העמידים ללמוד בצרפת. ואם כניסת הארגון "אליאנס" לאירן – ההשפעה האירופאית גברה. ומתוך המשיכה לתרבות המערב הוקם כבר אז בית ספר למוזיקה מערבית. וכך זה המשיך והתפתח גם לתקופה בה גדל יוסי. אפשר היה לשמוע ברדיו קונצרטים קלאסיים. או, למשל, בהיותו בן 14 הוא היה בקונצרט של אייזיק סטרן ושלישייתו שבאו להופיע בטהרן. 

לתמיהה שלי לגבי חשיפתו לגיטרה, ובסופו של דבר בחירה בכלי הזה בגיל צעיר, הוא סיפר שכבר בשנות החמישים החלה באירן אופנה לשנסונים צרפתיים, מה שהוציא באירן של אז את הגיטרה מאלמוניותה.

ויוסי הצעיר החליט שזה הכלי שהוא רוצה לנגן בו. לא היה ממי ללמוד, הוא אסף מידע מפה ומשם, היה לו פנקס בכיס שם היה רושם אקורדים שהצליח ללמוד מאיפה שרק אפשר. הוא גם נמשך לפלמנקו והיה מנגן קצת בסגנון הזה. "פסאודו פלמנקו", כמו שהוא מספר בצחוק. אבל באירן של אז אפילו זה היה ל"WOW", ובשלב מסוים הוא אפילו הוזמן לתוכנית בטלוויזיה שהוקדשה לגיטרה, כלי חדשני ומסקרן באותם הימים. הביאו מישהו שניגן גיטרה חשמלית, ואת יוסי "בתור הנציג האולטימטיבי של פלמנקו" – צוחק יוסי שוב.

והזמינו גם מישהו נוסף. איש ספרדי, קטלאני במוצאו (אני חושב שקראו לו סולאה גילאר), שבא עם קבוצת תלמידים שניגנו באנסמבל.  ויוסי מאוד התרשם. הוא זיהה אסכולה, מתודה וידע. תכונות שכל כך מאפיינות אותו בהמשך דרכו.

והוא ביקש להיות תלמידו של הספרדי, שמסתבר כי הגיע לאירן אחרי אשתו הפסנתרנית שקיבלה חוזה להיות הקונצרטמייסטרית באופרה של אירן. אגב, הם דיברו צרפתית כי גילאר  לא ידע פרסית, ויוסי ידע צרפתית באופן שוטף. ועוד פרט אחד: בתקופה הזאת הוא כבר היה סטודנט שנה ראשונה לספרות צרפתית (!)

ואז, מספר יוסי, הוא ראה אצל המורה הזה משהו שהשפיע על כל הדרך שלו כמורה בהוראת גיטרה.

"אין התקדמות מוסיקאלית בלי טכניקה".

"כן, בהוראת כלי נגינה מורה אחראי צריך לטפל בטכניקה של התלמיד. וזה "נדבק" לי".

מבחינת הרפרטואר הוא, גילאר, ידע לנגן וילה לובוס, טורינה, אלבניז, גם מלחיני גיטרה קלאסיים. ובהיותו קטלאני הוא היה מאוד מושפע מטכניקה של טארגה, ולימד לפי החוברות של מי שהיה אחד התלמידים האחרונים של טארגה – פסקואל רוטש.

גילאר, למשל, דרש להכין לכל שיעור 5 ארפג'ים מתוך התרגיל של 120 הארפג'ים של ג'וליאני. תרגיל זה מבוסס על שני אקורדים שמנוגנים בארפג'ים שונים. "מאוד מתוחכם",-כדברי יוסי. השיעור כלל תאוריה וסולפז', ונגינת יצירות, אבל רובו הוקדש לטכניקה. "אני גם לא הספקתי ללמוד אצלו הרבה",- נזכר יוסי, " סה"כ הייתי במצב משפחתי קשה, אבא שלי נפטר שנה לפני שאני התחלתי ללמוד, ואמא שלי נפתרה כמה חודשים אחרי שאני התחלתי ללמוד אצל המורה הזה, היו לי אחים קטנים ואני הייתי הבוגר, והייתי צריך לדאוג להם".  ואז חלק מאחיו הגיעו לארץ, יוסי נאלץ להישאר זמן מה בגלל ענייני הגיוס באירן. " אחרי שנה, כאשר לבסוף נפרדתי ממנו ובאתי לארץ, אני, למשל, יכולתי לנגן אסטוריאס כמו שצריך".

בסיכומו של פרק הזמן הזה בחייו, יוסי רומז על כך שהיו לו בעיות טכניות בגלל העובדה ש גילאר לימד על פי הטכניקה של טארגה, שעל פי יוסי, "בטכניקה של טארגה היו כל מיני עיוותים בידיים"..."אתה גם רואה את זה בתמונות איתו"... "זה לא מה שגיטריסטים עושים היום, אחרי החיפוש. אז, אף אחד לא חיפש שום יסוד פיזיולוגי לנגינה. בסך הכל, זה דבר יחסית חדש, עניין של 20, 30 שנה".  (נאמר לפני 15 שנה).

זהו סיומו של החלק הראשון של הריאיון. בגלל חשיבותו, החלטתי לחלק אותו לשלושה חלקים.

כדי שלא תאבדו ריכוז.

דוד בוליס 

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.