אז נכון שאנחנו כבר מזמן יודעים שעוד ולאוטה הם בני משפחה מקרבה ראשונה, אז נכון שהמילה לאוטה היא שיבוש של
תקופת הטקסים ועצרות מאחורנו. שוב מצאתי את עצמי בטקס זה ואחר, מלווה זמרים, זמרות ונגנים. ומנגן ברקע… אנחנו, הגיטריסטים, זכינו.
לפני מאה שנה, נגיד, כשניגנו יצירות של טארגה,או אלבניז, או באך, עשו זאת במיתרים ביולוגיים. כבר כתבתי על כך, והינה
הורגת, היא ממש הורגת הלחות הזאת. דביקה ומעייפת, ומעוותת את הגוף. אבל לא רק שלנו. גם כלי נגינה כמו גיטרה
"שברים ומשברים" הציפורניים נשברות. לא משנה כמה ניזהר, נימנע ממשימות יומיומיות של החיים, נבריג ברגים ביד שמאל. זה יקרה. כשניפתח
בפרקים הקודמים: התל-אביבי והנשוי הטרי יוסי ירושלמי מקבל הזמנה ממורה בעל שם עולמי לנסוע לספרד וללמוד אצלו.
"על מה כבר יכול האדם לחלום? שיהיה לו מעניין לחיות. שיהיו לו תחביבים, שתהיה לו עבודה מעניינת ושיאהב אותה. אבל
בא לכם להתחדש בגיטרה שלכם? להוסיף משהו, אבל בלי לקנות משהו? כלום? אז לכבוד השנה החדשה בואו נעשה שיפצור,
עץ התפוחים. לכשהבשילו מלאי אנרגיה שספגו מן העץ, נופלים פרות העץ על הארץ ומצמיחים חיים חדשים.
