המדור של דוד בוליס

  אין כמו סיפור טוב. ובטח אין כמו יצירה יפה. וכששניהם מתחברים יחדיו – זה קסם. הינה שלושה סיפורים, שלוש

כשנכנסתי לחנות, היא מייד נחתה עליי עם כל משקל המסורת שלה, אפלולית, כולה מעץ כהה, דלפק ארוך ואיש מסופם מאחוריו,

  פעם, 20 שנה אחורה, בתיה סלומון, מומחית החינוך המוזיקלי של זולטן קודאי, הזמינה את אחד מקרובי המשפחה שלה שבא

בראשית, היה בארץ ישראל תוהו. אך גם הרוח הייתה. רוח בליבם של אידיאליסטים שעשו הרבה והסתפקו במעט. למרות הדלות, הם

  השילוש…הקדוש? כשמתמודדים אם לימוד יצירה, מן הסתם מגיעים למקומות שלא מצליחים להתגבר עליהם, אם במהירות הנדרשת או בנגינה חלקה,

מפעם לפעם, כשמישהו מהתלמידים שלי הביע רצון לקנות גיטרה חשמלית וביקש עצה, לא סירבתי. יעצתי לו לקנות לפי הצבע והצורה

בהכירנו את רפרטואר הגיטרה, בוודאות ניגנו את אותן היצירות שהן "יצירות חובה". פרליוד מס'1, אסטוריאס, פרליוד ברה מינור ובורה, קפריצ'יו

המדור שלי מתארח באתר של חנות שמתמחה במכירת גיטרות מקצועיות, מהרמות הגבוהות. לכן אני מוצא לנכון לגעת בנושא הזה. 

לא יכולתי להתאפק ולא להשתמש במשחק המילים הזה. לא, לא נדבר כאן על  שייקה וגברי, אולי קצת נדבר  על פולי, אבל בעיקר  נפנה את 

באחד הימים נאלצתי ללמד בחדר לא שלי, יום של החזרת שיעורים. שם, על הפסנתר, ראיתי ארגז גיטרה די רציני.

על פי ההגדרה, השראה זה לא דבר הנמצא בזמינות מידית. זה בא והולך. אצלי זה זמין ברגע שזה קשור בתלמידיי.

בצעירותי, כשניגנתי את הפוגה של באך, לה מינור בטרנסקריפציה של סגוביה, קוסטין קלנליס אמר לי: "למה אתה מנגן את העיבוד?