המדור של דוד בוליס

בעולם, בשלהי חייו, לא התייחסו לבוהק הזוהר של הכישרון שלו. והיו סיבות לכך. יותר נכון סיבה.

יש משהו מאוד מקסים בפשטות של האיש הזה. והנימוסים והמבטא הספרדי שלו, למרות השנים הרבות בארץ, מזכך עוד יותר את

ל פ ס ו ס,על-פי ההגדרה במילון: שגיאה בהקראת טקסט. וכמו במלים, גם במוזיקה יש שגיאות בהקראת טקסט. נדבר על

באמת, מזמן לא היו כאן טיפים. הפעם נתרכז ביד שמאל.

את המושג הזה למדתי בשעורי ת"ס (תרגילי סדר) של צה"ל. יחד עם מושגי מופת כמו "אום מצמודת" (עוזי) ו"משקיתש" (מש"קית

באמצע היום, בעבודה, קיבלתי סרטון ממרסלו. בהפסקה פתחתי. רואה שם שני אנשים מלווים את עצמם בגיטרות ושרים בספרדית בקצב הרומבה

דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט המשפט האלמותי הזה אני מכיר מאז היותי ילד. ולמרות הציניות שבו, לעולם נמשיך לתכנן.

  כשג'והן וויליאמס, שהוכתר כנסיך הגיטרה הקלאסית על ידי המלך, אנדרס סגוביה, הוציא בשנת 1971 תקליט בשם Changes, ברומזו על

משהו להישען עליו "איך ידעת?",- שואל אותי התלמיד שלי.

מה צריך בשביל להגדיר יצירה כ"גדולה". בוודאות לא הגודל שלה.

בעבר הלא רחוק כל כך כתבתי כתבה בשם "דימוי צלילי", שם רציתי להעלות את המודעות לנושא, להקשבה עצמית ובחירות נכונות