מה צריך בשביל להגדיר יצירה כ"גדולה". בוודאות לא הגודל שלה.

אם-כן, יש יצירות שלדעתי הצנועה עוברות את מחסום הגודל, וראויות להיקרא גדולות. יצירות מופת. כל אחת בגלל תכונות שונות, דברי ערך מסוגים שונים. המשותף הוא הגדול המצומצם שלהן, לא מתיימר. והגאונות והטעם האקסקלוסיבי של המלחינים שלהן.

הינה שלוש מהן

פרננדו סור.

אטיוד בדו מז'ור

אין לי ידיעה כמה אטיודים כתב סור. מניח שעשרות רבות, מאה... את האטיוד הזה אפשר למצוא

באוסף 20 האטיודים שערך והוציא סגוביה.

נו, מה כבר אפשר להציע בתרגיל שאורכו כעמוד, כתוב בסולם בנאלי?

הכל נכון, עד שמתחילים ללמוד אותו.

סור, בשבילי הוא השילוב של הישן והחדש, אם נתייחס לתקופתו. גם טכניקות כתיבה ברוקיות, גם הקפדה על כללי ההרמוניה והאסתטיקה של סגנון הקלאסיקה,  וגם הצצות לעומקי הרגש המאפיינים את התקופה הרומנטית.

תיכף נראה.

האטיוד פותח באקורדים מתחלפים. סגוביה מבקש ובצדק לנגן אותם לגאטו, וכבר בתיבה השנייה זה לא כל כך פשוט.

ואז – מהלך פוליריתמי מרהיב, שמתחיל דווקא בקול הנמוך בסוף התיבה הרביעית. הפראזה המוזיקאלית היא באורך של שני רבעים שחוזרת במחזוריות בתוך המשקל הכללי של שלושה רבעים. והקול הגבוה מצטרף רק בסוף התיבה הבאה. אז גם סור משתמש כאן במעין המיולה, רק שבברוק השתמשו בה ממש לקראת קדנצה. אצל סור זה לוקח את כל המשפט, ללא סימטריה בין הקולות. והכל מצלצל כמים זורמים.

אגב, כדי לבצע את זה כנדרש, לשמור על הקולות המשתלבים והמשתהים, צריך לבצע לוליינות של ממש, בעקר שם, בתיבות 7-8. תנסו, מי שעוד לא עשה זאת.

ושוב, בסוף השורה השנייה הקול הנמוך הוא זה שמתחיל מוטיב חדש. ומסתבר שזו רק הקדמה, כי את המנגינה בסוף לוקח הקול הגבוה.

והינה הגיע האזכור של מוצרט. ממש שם, בשורה הרביעית זה מתחיל בטרצות. מהלך שכל כך מזכיר את Ave verum corpusשלו. "esto nobis pregustatum…". אצל מוצרט זה בשלושה רבעים, רה מז'ור. אבל המהלך כל כך דומה, כמעט ציטוט.

באמצע השורה החמישית מתחיל הפרק המסיים, בקול העליון. רומנטיקה, הפעם זו היא. משפטים ליריים קצרים, סקוונצות יורדות עוד ועוד, עד שהבס מתחיל לחזור עליהם. ובקול הגבוה – זימרה שמימית. חיפוי לצלילי הקול הנמוך. צריך להקשיב לה ולשמור על צליליה. עד הסיום שנכתב בטכניקת הצלילים המשתהים והנרגעים, והמגיעים לפתרונם.     

במקור הוראת הביצוע של סור הייתה Andantino . סגוביה החליף את זה ל lento.

אני מציע Andante sostenuto .

מקסים, פשוט מקסים.

 ------------------------------------------------------------------------------------

פרנסיסקו טארגה

פרליוד בלה מינור

פרנסיסקו טארגה לא כתב יצירות גדולות נפח. לא קונצרטים ואף לא סונטות. כן עשה טרנסקריפציה לפרק השני מתוך הסונטה הפתטית של בטהובן, או הפרקים מתוך הסוויטות של אלבניז. הוא התמקד בעקר במיניאטורות, פרליודים, תרגילים. פה ושם גם יצירות בגודל של הקפריצ'יו הערבי, או הזכרונות מאלהמברה.

אז הינה עוד אחד מהפרליודים שהוא כתב.

אבל לא באמת עוד אחד.

פרליוד בלה מינור. לכאורה יצירה פשוטה, קצרה. בעלת מוטיב אחד, ומרקם שמזכיר את קצב ה-BEGUINE, למי שמכיר.

והיצירה באמת מתחילה ללא יומרות, 4 תיבות ראשונות, הכל מתנהל ברוגע. ומשם...

טארגה מפשיל שרוולים ונכנס למטבח ההרמוני. אקורד אחרי אקורד, מתחילים לאבד את הקרקע מתחת לרגליים. איפה אני? איזה סולם זה? לאן מוביל המשפט הזה, ואיפה הוא מסתיים, אם בכלל? ואז, בנחיתה קצרה לוולטה הראשונה טארגה מחזיר אותנו לסולם המקורי, ולוקח אותנו לסיבוב חדש באקרובטיקה ההרמונית שלו.

הינה, תסתכלו בעצמכם. רשמתי כאן את האקורדים של הפרליוד. נו, נראה אותכם, תגדירו את הקדנצות והסולמות.

ושירי קונה, האחת שמשלנו, מנגנת את הפרליוד הזה ממש יפה.

מקסים, פשוט מקסים.

 ----------------------------------------------------------------------------------------

לאו בראואר

אטיוד מס' 7 מתוך "אטיודים פשוטים"

אני מעיד על כך שהאטיוד הזה הוא דלת כניסה לנער או נערה מתבגרת למוסיקה בת זמננו. ולמרות החשש שלנו, המורים לגיטרה קלאסית בהתעסקות בחומר מהסוג הזה עם התלמידים שלנו,

This one works like a charm.

הם מתאהבים בו מיד. עיניהם ניצתות באש המרד, והם מנסים בכל כוחם להגשים את הדרישות של היצירה.

יש בה את זה. את ההפתעה, השחצנות, המסכנות, הגרוטסקה והלוליינות. והכל בתוך דקה של הנגינה.

לאו בראואר הגדול, הקוסם האחד והיחיד.

מקסים,

פשוט

מקסים.

 דוד בוליס 

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.