באך, פרליוד ללאוטה, האמנם?

בצעירותי, כשניגנתי את הפוגה של באך, לה מינור בטרנסקריפציה של סגוביה, קוסטין קלנליס אמר לי: "למה אתה מנגן את העיבוד? נגנן את המקור".

Attachment 6. Johann Sebastian Bach 244x300 והביא לי תווים של הפוגה כשהיא מיועדת לנגינה בכינור, בסול מינור, שחוץ מתוספות לטובת ההרמוניה היו בגרסה הזאת גם שינויים ב"טקסט".

האם באך כתב מוזיקה המיועדת באופן מכוון לנגינה בלאוטה, כמו שהוא כתב לכינור או צ'לו? מסתבר שהשאלה הזאת נשארה פתוחה עד עצם היום הזה. ולטענת החוקרים העכשוויים הקביעה נוטה לכך שלא. מה שבטוח הוא שלא ניתן בוודאות לקבוע אחרת.

998 זה נכון שבעולם המוזיקה ישנן יצירות מרשימת BWV שנחשבות ליצירות ללאוטה. BWV 995-1000 ו-1006a. ולגבי בשתיים מיצירותיו אלו BWV 995 ו-998 אנחנו יודעים שבאך בכתב ידו כתב "ללאוטה". זה מופיע על גבי התווים המקוריים שנשתמרו עד ימנו. איך אפילו עובדה נחרצת זו לא מהכרח מוכיחה באופן ודאי שבאך ייעד את היצירות האלה ללאוטה.

Attachment 4. Dirck van Baburen The Lute Player 1622 Centraal Museum Utrecht 248x300 באופן כללי, ככל שהתפתחו כלי המקלדת במאה ה-18, כך דעכה גדולתה של הלאוטה. למרבה הפליאה גרמניה הייתה האחרונה מבין מדינות אירופה ששמרה על מסורת הנגינה בכלי הזה. גם בתקופתו של באך. כל זאת בזכות אהבת הכלי בשכבות הרחבות של האוכלוסייה בגרמניה, במה שנקרא Hausmusik. בתקופה הזאת הופיעו ושגשגו בגרמניה נגני לאוטה רבים, ל. ווייס היה, אולי, החשוב שביניהם. גרמניה בתקופה זו הייתה למרכז היצירה, הבנייה, הנגינה של הכלי הזה. ועד כמה שידוע לי, לאופולד ווייס היה מיודד עם באך והיה מבאי ביתו.

מכך ומכך אנחנו מבינים שמוזיקה ללאוטה, מנעד צליליה היו חלק מהווייתו המוזיקלית של יוהן סבסטיאן באך. ושבחלק מיצירותיו הוא חשב על צלילים הרמוניות ומהלכים המאפיינים את לאוטה. כמו, למשל באחת הקנטטות (והיחידה, יש לציין) הוא שילב שתי לאוטות בתוך התזמורת. למרות זאת, מה שמוטל בספק הוא האם הוא כתב ללאוטה באופן ספציפי.

אחרי מותו של באך נעשה רישום של כלי הנגינה שהיו ברשותו. ככה זה, גרמניה, alles in ordinum . ובתוך הרשימה היה:

שלושה צ'מבלו

ספינט

לאוטה

ושני לאוט-צ'מבלו, או lautenwerk, ועל הכלי הזה נדבר בהמשך

לא קיימת אף עדות שבאך ניגן בלאוטה. נכון שלא חייבים לנגן בכלי בשביל לכתוב בצורה נכונה ומוצלחת בשבילו. אך הטענה היא שבאך לא ממש הכיר את האידיומה של הכלי אלא באופן כללי ביותר. למה חושבים כך? כי כשמשווים את יצירותיו לכלי קשת, או כלי מקלדת – מיד רואים שהכתיבה שלו היא של מישהו שמכיר היטב את הכלי. בזמן שהיצירות מה שנקרא "ללאוטה" דורשות טרנסקריפציה בסולם, הובלת קולות, שינוי רגיסטרים. כל זה תקף גם כשמנסים לנגן את היצירות האלה בכלים שהיו נפוצים בתקופה המדוברת. כלים אותנטיים.

אז איך זה שבאך בעצמו רשם "מוזיקה ללאוטה"?

lautenwerk כאמור, בביתו של באך נמצא כלי שנקרא LAUTENWERK. לא אחד, אלא שניים. זהו כלי נשכח שהיה בשיאו בתקופה המדוברת. מה זה?

מאחד המורים השונים מהם למדתי תולדות המוזיקה, שמעתי שכלי המקלדת ביתיים חייבים את קיומם ללאוטה. לאוטה הייתה שילוב מוצלח באותם הזמנים בין הכלי ההרמוני ביתי כמו נבל, לבין כלי מתוחכם יותר עם יותר אפשרויות טכניות, כמו עוגב. ובניסיון לשלב בין עוגב ללאוטה נולד הצ'מבלו, בתחילה עם לא יותר מעשרה Attachment 10. Lute shaped Lautenwerck double manual 300x199 קלידים, כמספר האצבעות, עם מיתרים ביולוגיים ו"ציפורניים" עשויות עור שפורטות בהם, וככה עד הפסנתר.

הדוגמה האקסטרימית של השילוב בין לאוטה לצ'מבלו היה ה- LAUTENWERK. מדובר בכלי בגודל של צ'מבלו, מקלדת בודדה או כפולה, מיתרי מעיים, ומבנה גוף עם בטן מצולעת כמו בלאוטה. ובהשוואה לצ'מבלו צלילו היה יותר רך, יותר "עגול". מספרים שהצליל שלו היה יכול להטעות את אוזנו של אפילו נגן לאוטה מנוסה, ולגרום לו לחשוב שהוא שומע לאוטה, ולא כלי מקלדת.

אם כן, לבאך היו שני כלים כאלה, אחד מהם הוא הזמין תוך ציון הוראות מפורשות לגבי בנייתו.

וכנראה, כ-נר-אה, באך כתב ללאוטה כשהוא מנגן על הכלי הזה. באם שחשב שיבצעו את היצירה בו, או בממש לאוטה.

Bach Prelude in E flat major BWV 998 manuscript משהו שיחזק את דבריי: למרות שבאותם הימים רישום המוזיקה נעשה בתווים, את המוזיקה ללאוטה רשמו רק בטבלטורה. באך רשם את המוזיקה ללאוטה בשני מפתחות, כמו לכתיבה לכללי מקלדת. ובזמן שיד שמאל נרשמה במפתח פה, יד ימין הייתה במפתח דו, מה שמתאים ל LAUTENWERKשהיה מכוון נמוך יותר מצ'מבלו. זה נכון שגם בנג'מין בריטן כתב את הנוקטורנל שלו בשני מפתחות, סול ופה, אבל במקרה הזה, לדעתי, הבחירה הזאת נעשתה באופן מודע ולא מתוך חוסר ברירה.