כשהסתבר לי, אי שם בשנות ה-90, שאני יכול להדפיס את התווים במקום לכתוב בכתב יד – ממש הוקסמתי. אני זוכר
מפעם לפעם, כשמישהו מהתלמידים שלי הביע רצון לקנות גיטרה חשמלית וביקש עצה, לא סירבתי. יעצתי לו לקנות לפי הצבע והצורה
הכתבה על מנשה בקיש נכתבה לפני כ-15 שנה על-ידי תלמידו האהוב, ראובן סרוסי, גיטריסט ומלחין, מי שריכז אז את מקצועות הקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה בתל-אביב.
בעולם, בשלהי חייו, לא התייחסו לבוהק הזוהר של הכישרון שלו. והיו סיבות לכך. יותר נכון סיבה.
בפינה לשיפוטכם, מוזיקה מן העבר. שוב זהו חומר עברי. אני מנחש שזה רצוי, כמו שהוא היה רצוי מבחינתי. עיבודים לגיטרה
YC-100 …יום אחד חבר שלי ביקש ממני לבדוק ובמידת האפשר לסדר את הגיטרות ששוכבות במחסן הכלים, במוסד שהוא מנהל. ושם,
אחרי הרבה מאוד זמן שמעתי אתמול רסיטל גיטרה. המקום – צוותא תל אביב המיתולוגית. האירוע -פסטיבל "אני גיטרה". המבצע –
אנחנו חיים בתקופה מדהימה. זאת דעתי, לפחות. המידע, העדויות המצולמות והכתובות, הן ממש כאן, תחת אצבעותינו. המפתחות לארכיון הבלתי נדלה
גבירותיי ורבותיי – הארפג'יו ארפג'יו, פשוטו כמשמעו אומר לנגן בדרכו של הנבל. נבל הכלי, לא נבל האדם, כן? כל זה
