כל הרעש הזה… כבר סיפרתי פעם, בגלגולי הקודם כאחראי המדור של גיטרה קלאסית באתר PLAYGUITAR, זצ"ל, על כך שהזמנתי את
תקופה מסוימת ניגן פרנסיסקו טרגה בגיטרה תוך שהוא השתמש בציפורניים. עם הזמן הוא פחות ופחות אהב את הצליל שהן הפיקו.
מי שקורה את מאמריי, יודע שהכתיבה באתר של "טנור" זו התנסות חוזרת עבורי. ומפעם לפעם אני שולף פנינים מגלגולי הקודם.
את הראיון עם אנה וידוביץ קיימתי בבית השגרירה הקרואטית ביום השישי אחד, לפני הרבה שנים. בעיניי, גם בראיה לאחור הוא עכשוי.
בפרוץ האביב, עוד טיפים מבית היוצר של מנואל ברואקו, נגן אמריקאי, יליד קובה, שכילד היגר לאמריקה ועד מהרה הפך לנגן
אני- כמו נ'יימס בונד. הוא פועל בשרות המלכה. ואני גם בשרות ההמלכה. הגיטרה ואוהביה.
שמחה גדולה לנגן בצוותא. את זה גיליתי מזמן, ואת זה אני מגלה שוב ובשוב מהתלמידים שלי. הם כל כך מתרגשים
כשנאלצתי, ללמד באמצעות אפליקציה בטלפון (מה שבתחילה סירבתי לעשות) – חשבתי שזה הכי רחוק שאפשר להגיע בנגינה מרחוק. טעיתי.
למרות שגיטרות טובות מגיעות בערך לאותה רמה של איכות ועוצמת צליל, תמיד ישארו הבדלים דקים בין הגיטרות השונות. הדבר נובע
