אז כמו סיפרתי, כשביקרתי במדריד נחשפתי למיתרים תוצרת חברה איטלקית בשם DOGAL, אשר המפעל שלה נמצא בוונציה. מיתרי הבס של סט המיתרים שלה לא עשו לי הרבה, לעומת זאת מיתרי הסולו עשו עליי רושם רב בעוצמה שלהם, בצבע הצליל, תחושה חדשה, שונה במגע איתם.

וכמו שסיפרתי, מרוב לחץ לא קניתי לי את הסט הזה, יצאתי מהחנות בדרך לחנות אחרת תפסיק רק לאחר כמה שעות הבנתי שעשיתי שטות. אבל במציאות של היום, כשיש רצון – אין בעיה. המיתרים הגיעו אליי, ואתמול מתחתי אותם. את התהליך של המתיחה אני מתעד כאן בצילומים. גם קצת נגינה השוואתית.

כפי שאמרתי, בזמן שבדקתי את המיתרים בחנות ההיא במדריד לא התרשמתי ממיתרי הבס. ההבדל היה ברור כבר בזמן הניסיון. עוצמת הצליל של מיתרי הסולו היו הרבה יותר בולטים לעומת מיתרי הבס. לכן מתכתי רק את מיתרי הסולו, כי רק ביום התעניינתי.

כשמוציאים את המיתרים מהאריזה הם מתגלים כחוטי פלסטיק כאלה, משהו אחר במגע, אולי קצת מזכירים את מיתרי הפלסטיק השחור של חברת לה בלה. אבל לא ממש, החומר של המיתרים מרגיש כיותר נוקשה מאלה של לה בלה. למיתרים האלה יש צבע מאוד נחמד, משהו בין כחול לסגול. למרות שאשתי טוענת שאני לא ממש מגדיר צבעים בצורה נכונה.

הרכבת המיתרים זהה להרכבת מיתרים אחרים, חוץ מהעובדה שבגלל שהמיתרים קצת יותר נוקשים - יותר קשה לקשור קשר קטן שאני מתמיד לעשות במיתרי הסולו. את ההרגל הזה רכשתי אחרי שכמה מיתרי הגרפית החליקו ופיצחו את ציפוי הפיניש של הגיטרה שלי.

מתחתי את המיתרים בזהירות, כי לא ידעתי איך הם יתנהגו בזמן המתיחה: יחליקו, ישתחררו, או יקרעו, חס וחלילה. אני חושב שלקח להם קצת יותר זמן להתייצב בגובה הנדרש, אבל לא בטוח בכך.

זהו, הכל מוכן, אני מנגן.

בחיי, הצליל הוא עוצמתי יותר, קצת חד יותר ממה שאני רגיל. הגיטרה שלי "צועקת" בצלילים הגבוהים, בפוזיציות גבוהות, פשוט מדהים. אני מנגן עוד פסז', ועוד פסז'. המיתרים מורגשים קשוחים יותר, לא נכנעים ללחיצה באותה הקלות כמו עם מיתרי הניילון. אחרי נגינה של שעה אני מרגיש שהאצבעות שלי מתחילות קצת לכאוב. לא ממש כאב, מיחושים כאלה. אחרי עוד זמן נגינה מסוים אני מבין שמיתרים אלה דורשים כושר אחר מאשר מיתרי ניילון.

חזרתי וקראתי על עטיפת המת שרים את התוכן שנכתב על ידי המייצר. כל המיתרים עשויים בעבודת יד.

את עיני תפס משפט שאומר שהמפעל מצאה דרך לייצר את המיתרים דחוסים יותר מבחינת החומר, מה גורם לכך שלכיוון המיתר החדש לא דרושה אותה כמות המתח שנדרשת לצורך מתיחת מיתרי הניילון. פחות מתח מופעל על לוח התהודה. ובכך זה גורם ללוח התהודה להיות פחות מרוסן על ידי המיתרים (זה כבר הפירוש שלי להסבר של היצרן). מה זה אומר? זה אומר שללוח יש אפשרות להתנדנד באופן יותר עמוק, באמפליטודה גדולה יותר. וזה אולי מסביר את העוצמה המוגברת המורגשת בעת הנגינה במיתרים האלה.

תראו, זה מצב חדש. המיתרים האלה בוודאות שונים ממיתרי הניילון. האינטימיות שיצרנו עם מיתרי הניילון לאורך השנים לא באים פה על ידי הביטוי. צריך להתחיל מחדש, לחקור, ללמוד ולשנות גישה.

אני מקווה שאני לא עושה כאן רושם שאחרי שתרכיבו את המיתרים האלה על הגיטרה שלכם היא תסדוק את הזגוגיות בביתכם. הלו, זה גיטרה, וכל שינוי ולו הקל ביותר לטובת הגברת העוצמה זה הישג יוצא דופן. כי בגיטרה, זוכרים? מעט – זה הרבה.

אבל, מבחינתי זו כן "הפיכה שמיעתית". מעולם לא ראיתי דרך להגביר את העוצמה של גיטרה, משאת נפשם של בונה הגיטרות בכל התקופות, באמצעות דבר כמעט טריוויאלי כמו מיתרים. השינוי הוא מובהק, הוא ברור ללא עוררין.

אני לא אומר שזה מתאים לכל אחד, בוודאות שלא. אך לדעתי, כל אחד צריך לנסות את זה, לראות את האפשרויות החדשות, או את המגבלות שנוצרות. ואז להחליט לעצמו האם הוא ישתמש במיתרים האלה, או לא. בשבילי זה ממש חגיגה, אני הולך לנגן עם זה בניסיון להבין, לסכם ולהחליט.

מרסלו אמר שהוא מביא את המיתרים האלה לחנות שלו, ונוכל לקנות אותם ממנו.

אז יש, מרסלו?

דוד בוליס

אפריל 2013