Top Panel

גיטרה קלאסית

 x 
סל הקניות ריק

מתנה

"dalitnechamaבטח שאספיק, אקום ב06:00 בבוקר ואצא להליכה, ב 07:00 כבר אהיה במכונית בדרך מתל אביב לחדרה, אאסוף את טל מתחנת הרכבת, שעה נסיעה ואנחנו אצלך, נעבוד על התוכנית לרסיטל,

ממך אמשיך לפתח תקווה, יש לי כמה תלמידים ללמד, וב 20:00 כבר מתחיל קונצרט התלמידים, אני מוכרחה לנתק את השיחה, יוצאת לחוג ציור... אז קבענו, חמישי בבוקר... נשיקות... ד"שׁ למרסלו..."

 

זוהי נחמה. נחמה ללא הפסקה. כשאני רואה על צג הפלפון את שמה מצלצל, אני נכנסת לריכוז מלא...

nechamaאת נחמה הכרתי בסדנת הגיטרה של מורי מישה אפלבאום. הייתי אז בת 20 ונחמה כבר הייתה אימא, היום אני אימא ונחמה כבר סבתא. ההכרות הזו מפרה אותנו מקצועית ונפשית, וכבר הולידה מפגשים מרגשים כמו הקונצרט החגיגי בפתח תקווה, הבר מצווה של התלמיד רועי, יום ההולדת 60 לנחמה, והכי חשוב, המפגשיים האישיים ושיחות הנפש הממלאות. הקשר שלנו, הוליד גם את ה"מתנה" המנוגנת ע"י כל כך הרבה נגנים. וזהו סיפור המתנהdalitnechamamarcelo:

יום אחד, מצלצל הטלפון, נחמה על הצג, אני כבר פותחת יומן. הפעם, היא נשמעת שמחה מהרגיל: "דלית, אני בעננים! נולדה לי נכדה! קוראים לה אוראל, אני אצלכם יום שישי בבוקר, ביי..."

מרסלו ואני כל כך שמחנו בשמחתה והתחלנו להעלות רעיונות למתנה... פתאום מרסלו אמר: "אולי תכתבי לה מנגינה, משהו שיהיה ממש שמח..." חשבתי שהוא צוחק, אבל פתאום זה נראה לי רעיון טוב. הגיע יום שישי ונחמה אצלינו בסלון. היא יושבת על הספה, מרסלו מכוון את הגיטרה שלי ושלו, דבר רגיל למפגש של שלשה מורים לגיטרה, אבל הפעם באופן יוצא דופן, אני מגישה לה דף תווים עם הקדשה, מעוצב במיוחד בשבילה. "זה בשבילך, מתנה לכבוד הולדת הנכדה אוראל".

אנחנו מנגנים את ה"מתנה" לקהל של איש אחד, אבל החדר מוצף בהתרגשות של אולם מלא.

נחמה תמיד איתנו, שותפה לרגעים שמחים, ותומכת ברגעים קשים. המנגינה היא מתנה לנחמה, ונחמה היא מתנה לנו, מתנה של חברות קרובה וכנה.

באהבה לנחמה אהרונסון,

דלית