חמש על חמש - דוד בוליס

חמש על חמש

מבחינה טכנית, רגע יצירת המוסיקה הוא רגע המפגש של שני הכלים - כלי הנגינה מצד אחד, וגופו של הנגן מצד שני. אם נידמה את גופינו ליחידה צבאית (וסלחו לי מראש על הדימוי), אז אפשר לומר שהראש הוא יחידת הפיקוד והתכנון,

הגוף הוא יחידת האספקה והלוגיסטיקה, והאצבעות - הן יחידת הקומנדו, הגוף המבצע. אותה היחידה שאנו מקווים להפוך ליחידת עילית. ונכון הוא שהאצבעות הן רק המוציאות לפועל של המוח, שאין כזה דבר "האצבעות זוכרות" או "האצבעות יודעות", וביכולתנו להתגבר בכוח רצון והתמדה על המכשולים של גופינו (ראו ערךג'נגו ריינהארטבויקיפדיה), הנגינה שלנו הכן תלויה במכשיר המופלא הזה-כף היד.

מכל הידע שצברתי בנושא אני רוצה להביא לידיעתכם, הקוראים המכובדים של המדור זה, חמש עובדות על חמש אצבעות. כמובן שיש הרבה יותר, אך תסכימו איתי:

חמש על חמש נשמע ממש טוב. וחוץ מזה, המאמר הזה אמור לגרות אתכם להמשיך ולחפור בנושא.

אז-

חמש על חמש

1. הידעתם שהאגודל היא שונה באופן יסודי משאר האצבעות? לדוגמא: בזמן ששאר האצבעות בנויות משלושה פרקים, האגודל מורכבת

משניים בלבד. והחלק החסר בה מבחינה פיזיולוגית הוא הפרק הלפני האחרון של באצבעות האחרות. זהו החלק שמוסיף לאצבעות יכולות לפעולות מוטוריות מדויקות ומורכבות. אז לכאורה, האגודל היא האצבע הגסה יותר. אך אל תטעו, היא מפוצה היטב ועוד. למשל, האגודל היא בעלת יכולת תנועה צדדית רחבה ועוצמתית, וזאת בזכות מערכת השרירים הייחודית רק לה. שאר האצבעות יכולות לזוז לצדדים אך בקושי. היכולות של האגודל נועדו לה לצורך התפקוד כנגד האצבעות האחרות באחיזה ותפיסה. ולכן היא חייבת להיות חזקה וורסטילית בזויות הלפיתה. אני חושב שבטכניקה הבסיסית והמסורתית של הגיטרה הקלאסית אנחנו לא מפיקים את מלא הפוטנציאל של האצבע הזאת. אני גם חושב שנגני הפלמנקו מצליחים להפיק ממנה יותר תועלת ורב גוניות, כמו, למשל, הנגינה בכיוון ההפוך, כלפי מעלה. עם גב הציפורן. וכן, גם במיתרים בודדים.

2. לאצבע, אמה וקמיצה יש קבוצת שרירים משותפת ליישור האצבעות. בזמן שלזרת יש שריר נפרד המושך בגיד שמיישר את הזרת. מה שמצביע על יכולות הגלומות בפעולתה למרות דימויה החלשלוש.

3. הגדרה: "השריר כופף האצבעות השטחי (TA: Musculus flexor digitorum superficialis) הוא שריר במדור הקדמי של האמה. השריר פועל לכיפופן של ארבע אצבעות כף היד (ללא האגודל) ולכיפוף של שורש כף היד".

הסבר: יש קשר ישיר, תרתי משמע, בין כיפוף האצבעות לכיפוף כף היד. אותו השריר עושה את שתי הפעולות באמצעות ראשי השריר
השונים. לכן לא כדאי לעשות את שתי הפעולות ביחד. אם נתמקד במכאניקה של הנגינה בגיטרה, נבין שבעת פעולת פריטת האצבעות, איזור שורש כף היד צריך להיות נינוח, לא מכופף לא פנימה ולא החוצה, כי הדבר יגביל את פעולת האצבעות. בעצם, תמיד ידענו את זה.

4. הקמיצה. תמיד ידעתי שיש איתה בעיה, ועכשיו אני גם יודע את הסיבה לכך: הקמיצה היא האצבע היחידה ש"נעולה" באמצעות הגידים המיישרים משני צדדיה. מה שמגביל את גם את הכיפוף וגם את היישור שלה. שום אצבע אחרת לא נמצאת במצבה, גם לא האמה (m בשבילכם) שנמצאת מבחינה "סוציאלית" במצב דומה עם שכנותיה. תראו בתמונה איך שכל האצבעות מתחברות בגידים החיצוניים של כף היד בצורת האות V. רק הקמיצה "מרוסנת" משני צדדיה אל האצבעות השכנות.

5. הינה השוס! בנוסף ל-27 (!) עצמות של כף היד, ישנה בה גם נוכחות של עצמות נוספות מסוג מיוחד ושמן עצמות סזמואידיות. עצמות אלו הן חתיכות קטנות שמבחינת הרקמה הן משהו בין עצם לסחוס. הם מובנות בתוך הגידים בסמוך לחיבורי הפרקים, ונועדו למנוע מהגידים להתנגש ברקמת היד בעת פעולות הגידים ובמיוחד כשיש עומס רב עליהם. נוכחותם עוזרת להימנע מדלקות ופציעות. כמו-כן עצמות אלו משמשות כמעין נקודות מנוף לגידים הפועלים ומוסיפות ליעילותם. הקטע הוא שגודלם, ובעקר מספרם שונה מאדם לאדם. מפה יוצא שבאופן לא הוגן, ישנם בינינו כאלה שמצוידים טוב יותר מאחרים מבחינה מכאנית. כבר בנקודת פתיחה הם יעמדו טוב יותר בעומסים, יעבדו ביתר קלות ויהיו עמידים יותר מפני דלקות ושאר הפציעות המקצועיות.