התופעה שכל גיטריסט צריך להכיר, מרחוק.

דיסטוניה פוקלית (Focal Dystonia)

התופעה שכדאי ללמוד עליה, כדי לעולם לא להכיר על בשרכם.

בהיותי בעיקר נגן מפרט, אף פעם לא הייתי נגן אצבעות דגול, אך לאחר שסיימתי את "רימון" עלה בי הרצון  להתפתח לעומק גם בנגינת אצבעות, כדי לפתח את היכולת לנגן הופעות סולו, וכמו-כן רציתי להתפתח כגיטריסט קלאסי במקביל להיותי נגן ג'אז.

בשנת 2013, לאחר נגינה של 15 שנים ושעות רבות של אימונים, משהו בנגינה שלי השתנה. לא ידעתי להגדיר בדיוק מה, אך טכניקת יד ימין שלי הפכה מגושמת, ויצירות שפעם ניגנתי בקלות הפכו מאתגרות. הייתי בטוח שהבעיה היא שאני גמיש מידי בידיים, אך גיטריסטית קלאסית שדיברתי איתה אמרה שזה דווקא אמור להיות יתרון! מכיוון שלא למדתי בתקופה הזו עם מורה לגיטרה קלאסית, הדבר ההגיוני לעשות היה לחזור לעבוד בצורה מסודרת עם מישהו בעל נסיון רב בנגינת אצבעות.

חזרתי ללמוד גיטרה קלאסית, ואז התחיל לקרות משהו מוזר עוד יותר – ככל שהתאמנתי יותר, הנגינה שלי, במקום להשתפר, נעשתה גרועה יותר! אספקטים מסויימים כן השתפרו – הרגשתי את היד מתחזקת, ולמדתי איך לנגן בצורה האפקטיבית ביותר שניתן עם האצבעות. ועדיין – ככל שהמשכתי להתאמן, הטמפו שבו הייתי מסוגל לנגן יצירות מסויימות או תרגילים – רק ירד! מוזר, נכון?

הרגשתי שמשהו לא עובד כמו שצריך, אך מכיוון שלא כאב לי שום דבר, והטכניקה שלי היתה נכונה, הנחתי שאני רק צריך סבלנות ודברים ישתפרו. אך הם לא השתפרו – ככל שחלף הזמן הם נעשו גרועים יותר. חלק מהתנועות בנגינה (כמו לפרוט על כמה תווים בו זמנית) המשיכו להיות קלות, אך חלק אחר (כמו arpeggios) הפך להיות קשה מאוד עד בלתי אפשרי.

התחלתי לחפש מידע ומאמרים על טכניה לגיטריסטים ועל בעיות אפשריות שעלולות להתעורר, והגעתי לדף באתר של גיטריסט קלאסי שתיאר בעיות אפשריות של מוסיקאים. כשהתחלתי לקרוא תחת הכותרת Focal Dystonia, חשכו עיני - האם זה מה שיש לי? חשבתי לעצמי, מה הסיכוי? אבל - זה נשמע מדויק. ופתאום הכל נעשה הגיוני. תוארו שם אצבעות שמתקפלות פנימה לתוך כף היד ללא שליטה, אצבעות ש'בורחות החוצה', תווים שמתפספסים, ירידה ביכולת הטכנית – וכל זאת, ללא שום כאב. הרצתי גוגל על שם התופעה, ראיתי סרטונים ביוטיוב – והכל הסתדר. הייתי משוכנע שזו הסיבה שכל-כך קשה לי לנגן. חודשיים לאחר מכן הגיעה האבחנה הרשמית מרופא שמתמחה בתופעה.

מדובר בתופעה נוירולוגית שבעצם מתפתחת במוח, ולא ביד! במוח ישנו איזור דרכו הוא שולח מסרים לאיברי הגוף השונים. מסיבות שונות, לאנשים שמבצעים תנועות רפטטיביות במשך שנים ומפתחים דיסטוניה, משהו באיזור הזה במוח משתנה, וכך לדוגמא כשנגן מנסה להפעיל אצבע מסויימת או שריר מסויים בפנים, במקרה של כלי נשיפה, מופעלים איתו שרירים נוספים שמתכווצים ללא שליטה וגורמים למתח שמפריע לנגינה. התופעה קורית גם לספורטאים (אצל שחקני גולף היא נקראת The Yips) ולציירים (Writer's Cramp).

כשהתחלתי לקרוא על התופעה ברצינות, נחרדתי לגלות שלא רק שהיא נדירה יחסית - אפשרויות הטיפול בה מצומצמות ולרוב ההצלחה חלקית. ישנם מעט אנשים או מרכזים רפואיים בעולם שמטפלים בה. הרופאים מטפלים בה ע"י זריקות BOTOX, שפותרות רק את הסימפטום אך לא את הבעיה, ואין זה פתרון אפקטיבי לטווח ארוך. לשמחתי עברתי טיפול מאוד יעיל לתופעה בINSTITUTART – מכון בספרד שמתמחה בפציעות של אנשים העוסקים באמנויות שונות, וכיום היא כמעט נעלמה כלא היתה.

מה כדאי לדעת?

הטיפול בתופעה ארוך ומורכב, ובהחלט עדיף לא להגיע למצב שיש לכם דיסטוניה בכלל, מאשר לטפל בה אחר כך. לכן הדבר הכי טוב הוא לסגל הרגלים בריאים.

ממה נובעת דיסטוניה פוקלית?

איננו יודעים בדיוק, אך ידועים לנו גורמי סיכון, שעלולים להגביר את הסיכוי לפתח אותה ככל הנראה:

                                                                                                                                                                                                                                                        •אימונים מרובים ללא זמן מנוחה מספק.

                                                                                                                                                                                                                 •אובססיביות, נסיון להשיג הרבה מידי במעט מידי זמן.

                                                                                   •נסיון לכפות בכוח על היד תנועות לא טבעיות, כגון שימוש בגומיות כדי להצמיד אצבעות אחת לשניה.

                                                                                                                                                                                                                                                         •מתח נפשי, נטייה לחרדה, חרדת במה.

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                          •גנטיקה.

מניעה

אל תתאמנו באובססיביות, עשו הפסקות למנוחה לפחות כל שעה, בצעו מתיחות עדינות לחימום השרירים והאצבעות לפני ואחרי אימונים, אם תנועה מסויימת לא עובדת אל "תיכנסו בזה בכוח", ואל תחזרו עליה פעם אחר פעם, התאזרו בסבלנות. גוונו את האימון (להתאמן שעתיים ברצף על אותה יצירה זה לא רעיון טוב), שנו היטב, נסו להפחית מתח ולחץ נפשי (במיוחד לפני הופעות) כמה שניתן.

דיסטוניה יכולה להתפתח גם אם לא היינו במתח ולא היינו אובססיבים, בדיוק כפי שסרטן יכול להתפתח גם אם לא היינו מעשנים כבדים. כל נגן מבצע תנועות רפטטיביות רבות, ועל כן בסיכון לדיסטוניה. חואקין פריאס, מומחה לדיסטוניה, טוען שלא מומלץ להתאמן מעל 3 שעות ביום, וכדאי לעשות הפסקה כל 45 דקות של אימון.

זכרו שהסיכוי לקבל דיסטוניה נמוך ביותר (מדברים על %1 מהמוסיקאים, אך יש סיכוי שבפועל מדובר ביותר), אך אנו בהחלט לא רוצים לעזור לגוף שלנו להגדיל את הסיכוי, השתדלו להיות מודעים לגוף ורגועים עד כמה שניתן בכל מה שקשור לנגינה.

אתרים עם מידע:

https://en.wikipedia.org/wiki/Focal_dystonia

https://dystoniacanada.org/about-dystonia/musicians-dystonias/focal-hand

https://www.fariastechnique.com/musician-focal-dystonia

https://www.institutart.com/en/serveis/distonia-focal

דוגמא לוידאו של נגן עם דיסטוניה שהחלים:

https://www.youtube.com/watch?v=O4vFNkr1yeE

קבוצת פייסבוק:

https://www.facebook.com/groups/9022753084/

מאת: אורי ונטורה (www.jazzguitar.co.il)