וכך כתבה במילותיה שלה:
הנסיעה לישראל (בין התאריכים 7-12 ליוני 2012)
חבר טוב של "בית רמירז", קרלוס, גיטריסט מעולה, ארגן טיול לישראל עבור "The German Friends of the Israeli Opera", קבוצה נהדרת של גרמנים ואוהבי אופרה אחרים, במטרה להיות נוכחים במופע של כרמן למרגלות מצדה שבמדבר הישראלי.
למרות היותי הספרדייה היחידה בקבוצה של גרמנים, הרגשתי חלק ממנה בכל רגע והתקבלתי באהדה על ידי כולם.
היה זה מסע בלתי נשכח של 5 ימים מלאים באנקדוטות משעשעות. כמו זו לדוגמה: ביקרנו באוהל בדואי במדבר יהודה. אחרי הארוחה, תוך כדי נגינה ושירה עם גיטרה, ניגש אליי בחור צעיר וסיפר לי שהוא גיטריסט. כשנודע לו שאני בונה גיטרות בספרד, ממש רגע לפני שעמדנו ללכת, הוא ביקש ממני כרטיס ביקור למקרה שאי פעם יבקר בספרד. ובכן, נתתי לו את הכרטיס שלי, הוא נדהם ושאל אותי אם אני עובדת אצל גיטרות רמירז, דבר שגם אותי הדהים מאוד, שמישהו במדבר הישראלי ידע על הגיטרות שלי. עניתי לו כי למעשה אני גיטרות רמירז, והוא נותר ללא מילים בפיו. התרגשתי גם אני, ולא ידעתי מה לומר, נפרדנו בידידות והמשכתי עם הקבוצה שחיכתה לי.
בלילה של ה-8 ביוני הלכנו לקונצרט של עידן רייכל במצדה. קונצרט מרשים ביותר, עם מוסיקאים נפלאים. ספרתי 22 נגנים על הבמה, בנוסף לנגנים אורחים שהופיעו מעת לעת. הר המצדה הפך לרקע של תפאורה ועליו משחקי תאורה, אורות צבעוניים, שהופיעו ונעלמו מתוך הצללים.
למחרת בלילה הלכנו למופע המרהיב והקסום של "כרמן", יחד עם קהל של כ-7500 איש והנציג שלי בישראל, מרסלו רייך. לדעתי היו בערך 200 איש על הבמה, אשר עוצבה תוך כדי ניצול התצורה הטבעית של המדבר עצמו. אין מספיק מילים שיתארו חוויה זו, חייבים להיות שם כדי להבין. איכות האמנים, שוב, הרשימה אותי מאוד.
אחרי ההופעה, בסביבות 1:30 בלילה, קבוצה של 40 אורחים VIP עלינו על הרכבל. האורות בתוך הרכבל כובו, ועלינו בדממה עם אור הירח הדועך, לאורך צלע ההר עד לכניסת חורבות מבצר מצדה. שם, הלכנו בין ההריסות עד שלפתע ראינו שולחן מואר באור בוהק, מגיח מתוך החשיכה המוחלטת. השולחן היה עמוס בכל טוב של מטעמים, פירות- ויינות שקידמנו אותנו בברכה בשעות הקטנות של הלילה.
המארחים שלנו, מנהלת האופרה הישראלית והבמאי של פסטיבל מצדה, הובילו אותנו לבית הכנסת הישן של מצדה. התיישבנו במושבים לאורך הקירות, מוקפים לפידים ונרות, תחת כוכבים שכמעט קטפנו בידינו. קרלוס החזיק את גיטרת הרמירז המרהיבה שלו, בעלת הלוח הכפול, וניגן במשך 40 דקות מספר יצירות של באך, בטהובן ומוצרט, ושירי פולקלור ישראלים מסורתיים, לקהל שהיה מכושף בדיוק כמוהו מהקסם שמילא את החלל. כולנו אסירי תודה על הזכות שניתנה לנו ליהנות מאירוע זה במקום כה היסטורי, מיסטי וקסום.
בתום האירוע, ירדנו ברכבל, שוב בחשך מוחלט ובדממה, וחזרנו למלון עם החוויה הנפלאה הזאת שתישמר לנצח כזיכרון יקר בלב.
ביום ראשון נסענו לירושלים. מרסלו רייך, הנציג שלי בישראל, אסף אותי מהמלון לקונצרט בקונסרבטוריון שליד האקדמיה. בקונצרט, השתתפו תלמידים צעירים של כלי מיתר, בינהם תלמידים של אירית אבן טוב, מורה מעולה שיודעת ללמד ולהוציא מהתלמידים שלה את המיטב שבהם. זה היה תענוג להיווכח ולהבחין בעצמי, ברמה היוצאת דופן, רמה גבוהה מאוד, במיוחד בהתחשב בגיל הצעיר של המבצעים. מעל לכל התרשמתי מאוד משניים מהם: אילון אמיר ודניאל רייך אשר, אם הצדק קיים, ואני אופטימית ומאמינה שאכן כן קיים, אני משוכנעת כי יום אחד הם יהיו מוכרים ברחבי העולם, כי הם ראויים לכך.
זו הייתה בשבילי נסיעה מוצפת במוסיקה טובה, אשר כידוע, גורמת לנו להתחבר עם הטוב ביותר שבנו, מרפאה את הנפש ועוזרת לנו להכניס הרמוניה לחיינו, אפילו אם זה לרגע אחד.
כולנו, בדרך זו או אחרת, חווינו חוויה מיוחדת ולקחנו חלק במרחב התלוי בזמן.
אמליה רמירז
_280x280.png)
הוסיפו תגובה