כתבות נבחרות

בצעירותי, כשניגנתי את הפוגה של באך, לה מינור בטרנסקריפציה של סגוביה, קוסטין קלנליס אמר לי: "למה אתה מנגן את העיבוד? נגנן את המקור".

הכתבה על מנשה בקיש נכתבה לפני כ-15 שנה על-ידי תלמידו האהוב, ראובן סרוסי, גיטריסט ומלחין, מי שריכז אז את מקצועות הקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה בתל-אביב.

בעולם, בשלהי חייו, לא התייחסו לבוהק הזוהר של הכישרון שלו. והיו סיבות לכך. יותר נכון סיבה.

ל פ ס ו ס,על-פי ההגדרה במילון: שגיאה בהקראת טקסט. וכמו במלים, גם במוזיקה יש שגיאות בהקראת טקסט. נדבר על אחד מהמקרים האלה, ועוד.

בפינה לשיפוטכם, מוזיקה מן העבר. שוב זהו חומר עברי.

אני מנחש שזה רצוי, כמו שהוא היה רצוי מבחינתי. עיבודים לגיטרה של שירה עברית במיטבה, אין הרבה מזה בנמצא.

באמצע היום, בעבודה, קיבלתי סרטון ממרסלו. בהפסקה פתחתי. רואה שם שני אנשים מלווים את עצמם בגיטרות ושרים בספרדית בקצב הרומבה נעימה שנשמעה לי מוכרת משהו.

 קשה להאמין, אבל עד אמצע המאה העשרים ניגנו הגיטריסטים בגיטרות עם מיתרי מתכת או גיד, כמו, למעשה, כל שאר נגני כלי מיתר. וכשמדובר היה בנגני גיטרה קלאסית, כאלה שהלכו אחרי סגוביה, הצליל הסטנדרטי שלה הופק במיתרי הגיד.

כמובן ש"הלהיט" בנושא של רעשי הגיטרה זה רעש השריגים. יותר נכון הזמזום שנוצר בין המיתר הרוטט לבין השריג. אתם מכירים, לוחצים בפסק 3 – הכל סבבה. לוחצים בפסק 6 – יש זמזום. הזמזום הזה נגרם משתי סיבות, כל אחת היא נושא בפני עצמו.