אומנות הליווי

דצמבר 26, 2013

תקופת הטקסים ועצרות מאחורנו. שוב מצאתי את עצמי בטקס זה ואחר, מלווה זמרים, זמרות ונגנים. ומנגן ברקע… אנחנו, הגיטריסטים, זכינו. אנחנו נדרשים.

אין בי שום ספק שגיטרה ככלי ליווי ניצחה בגדול את כל כלי הנגינה האחרים בשימוש שלה לצורך ליווי.

זה כמובן גם מפני שזה כלי נייד וזמין, שנמצא בכל בית. שהוא לא יקר לאומת כלי ליווי אחר. שצעדים ראשונים ברכישת מיומנות הליווי הם ממש פשוטים. אני מכיר הרבה כאלה שלמדו בעצמם את רזי הליווי הפשוטים והם מאושרים עד הגג.

וגם בגלל הצליל האינטימי, האישי והכן שלה. הצליל היפה ומרטיט נפש האדם. כה נוגע ומושך. הגיטרה הפכה לסמל לרומנטיקה, פלטפורמה לביטוי אישי. התוודות הלב. תסכימו, ברגע שאנשים רואים גיטרה שנשלפת, הם מיד נכנסים למוד של אינטימיות רומנטית. כך היה בעבר, כך גם היום.

כשאנחנו מוזמנים לבצע ליווי לזמר או לנגן, ובמיוחד בטקסי הזכרון ובעצרות, אני ממליץ להתייחס לזה במלוא הרצינות. כי ברגעים האלה הנגינה היא שקופה, הקהל מרוכז ומקשיב לכל ניואנס שיוצא מתחת לאצבעותיכם.

אני ממליץ להשקיע מחשבה במשימתכם. כל אחד לפי יכולותיו, אבל לא לפרוט אקורדים נכונים מהתחלה ועד הסוף בפריסת צלילים קבועה. כמו ביצירה קלאסית, כך גם באקומפנימנט, יש אינטרפרטציה, בניית אווירה בהתאם לטקסט, לביצוע הזמר, להתפתחות המלודית.

אנחנו – ההגאים שיכולים בתנועה של הגה לשנות את מסלול הנסיעה של השיר. בתנאי שהשינוי הזה הוא קוהרנטי לרעיון המוזיקאלי שבנינו.

בדיוק כמו שסגוביה התיחס לעיבוד שלו בליווי לשיר שביצעה אהובתו דאז, אולגה קוהליו.

א. 1.אם מדובר בשיר, מצופה שנבנה פתיחה. הכי קל זה להתחיל מציטוט של השיר עצמו, שיוביל אותנו ישירות לתחילתו. אך לא בהכרח.

זו יכולה להיות יצירה קטנה שלכם, נאמנה לאווירה ומכניסה בצורה נוחה וברורה את הזמרת אל תוך השיר.

2. הרמוניה. לעתים קרובות ההרמוניה היא חלק בלתי נפרד מהשיר. נראה אותכם מנגנים שיר של מתי כספי תוך נגינת אקורדים לא מקוריים. אבל אפשר כן לשדרג את ההרמוניה של השירים. אני לא מאמין במהפכות של ממש מאותו הטיעון הקודם, שלרוב ההרמוניה המקורית היא חלק מהשיר. אך לא פעם יצאתי ל"סיבובים" הרמוניים שקצת מתבלים ומדגישים את מה שנכתב באקורדים. איך? אין תשובה שימושית. תלוי בשיר וביצירתיות שלכם. אך גם פגשתי זמרים כמו חברתי אורלי, שלא אוהבת שמשנים את האקורדים המקוריים. יש לה אוזן חדה והיא נאבקת בכל שנוי…

3.קישורים מוזיקאליים. ברוך השם, כל זמר צריך לנשום לפעמים. מה שקורה בעיקר בין שורת השיר, ובטח בין חלקי השיר: בית שני, פזמון, פזמון חוזר. אלה המקומות ליצירתיות שלכם. הקישורים המלודיים שבין השורות. אלה שלא נותנים לשיר "ליפול" מבחינה אנרגטית/רוחנית. אלה גם משמשים להעלאת האנרגיה לקראת, נגיד, הפזמון, או להיפך, הנמכה לאינטימיות, בגלל הטקסט או בגלל הסיום.

גם הכפלת המנגינה או אפילו נגינת כל שני רק יוסיפו לשירה של הזמרת. אך במשורה. וגם קו קונטרפונקטי, בבס או ברגיסטר אחר רק יעשיר. זה מה שאנשי הג'ז קוראים ו "ריף".

ד. 4.סיום השיר. מובנה והגיוני. כל מה שלמדנו מהמוסיקה הקלאסית יעבוד גם פה. אין מה להוסיף.

5. הסולמות של השירים והקאפו.

תראו, הכלי שלנו במיטבו כשאנחנו מנגנים בסולמות פתוחים. אלה, מז'וריים ומינוריים במי, רה, לה, מז'וריים של סול ודו. מינוריים של סי, אולי פה דיאז. סולמות עם סימני התק דיאזיים. תבדקו לפי הרפרטואר של גיטרה קלאסית. לא סתם יוסי ירושלמי הגדיר את הגיטריסטים כ-"במולופובים", אנשים יראי סימני במול.

אבל לא רק אנחנו. גם אצל נגני כלי קשת זה ככה. גם להם קשה לנגן בסולמות ללא מעטי מיתרים פתוחים שמאפשרים קפיצות בפוזיציה. הינה סיפור מקסים בנושא.

כדי לתחזק את המוניטין של אישות שטנית, פגניני הגדול הגביה את הכיוון של הכינור בחצי טון כדי לנגן בסולם רה יצירה נכתבה במי במול, ולגרום בכך לתדהמה בקהל. רק שהוא כנראה לא סיפר לאף אחד על שינוי הכיוון של הכינור שלו.

ולכן, לא להתבייש לשים קאפו כשהזמר מבקש לשיר בלה במול מינור. כך תפתחו את כל האפשרויות של הכלי, את הדהוד הבסים הפתוחים. תימנעו מחסימות אינסופיות שמגבילות את התנועה.

אפילו לא הייתי חושש מלשנות את הכיוון של הגיטרה בחצי טון למעלה או למטה. נוהג מקובל ביותר במוזיקת הפופ. ואם לפגניני היה מותר..

עשיתי את זה, וזה אחלה.

אבל מי שנפגע מזה, מי שמרגיש שגאוותו המקצועית נפגעה מן העובדה שהוא מניח קאפו – "תפאדלו". אני מכיר עיבוד של רולן דיאנס ל-Round Midnight של תלוניוס מונק. העיבוד נכתב מסולם המקורי E flat minor.