שובי ציפורת

בפינה לשיפוטכם, מוזיקה מן העבר. שוב זהו חומר עברי.

אני מנחש שזה רצוי, כמו שהוא היה רצוי מבחינתי. עיבודים לגיטרה של שירה עברית במיטבה, אין הרבה מזה בנמצא.

את העיבוד הראשון כבר פירסמתי, אך היה לי חשוב לומר כמה מלים על השיר הזה, מה שלא עשיתי בסיבוב הקודם, אז:

 

פעם שמעתי את מתתיהו כספי אומר על השיר "ערב מול גלעד" שהוא מצטער שלא הוא כתב אותו. לשמוע את זה מגדולי מלחיני הזמר של הארץ הזאת – זו מחמאה גדולה. מחמאה למיקי גבריאלוב, עוד אחד מענקי הזמר שכתב את השיר הזה.

וכמובן אי אשפר להתעלם מהטקסט המתוק חמציצי של לאה גולדברג, שהמלים שלה כאילו מתנגנות מעצמן. שילוב הטקסט בתוך המנגינה, המנגינה בתוך הטקסט הם כדרך נס. או ההיפך, בריאה של הטבע.

מספרים שאת השיר שלה היא כתבה אחרי שהייתה בקיבוץ בצפון. ובתקופה שנהיה באופה לגדף קיבוצים ובניהם, רעי הלשון ניסו להגיד שהשיר נכתב כזעזוע שלה מלינה משותפת בקיבוץ. אני, ששהיתי בקיבוץ תקופה, אז וגם אחר כך למדתי להעריך את האנשים המופלאים האלה. חרוצים, אנשי האדמה והמעש. שמיטב בניהם נפלו בתקופות הקשות ולו רק עבור התקווה שתהיה להם מדינה, קבורים באדמה כפוית הטובה הזאת.   

אז הינה לפניכם עיבוד לדואט, עם ההקדשה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

והשני הוא שוב עיבוד שנועד לביצוע על ידי תזמורת מקובצת של תלמידיי בשנת 2017. על פי המסורת, עם סיום שנת הפעילות בקונסרבטוריון.

הפעם השיר הנבחר הוא על פי לחן בשבע שמניות של נחום היימן, טקסט של יורם טהרלב "שובי ציפורת".

למה השיר הזה? כי הוא אחד השירים המיוחדים להם נחשפתי בהגעתי כמהגר למקום הזה. שיר מרתק, מלא טעמים וריחות. גם הטקסט שבהתחלה לא הבנתי, גם הוא מלא צבעים וגוונים, כמו המנגינה.

ולא רק הם, גם המבצעים של השיר היו מהראשונים אותם אהבתי לשמוע כאן, צמד הפרברים. הקול החם כל כך של יוסי חורי, והעיבוד, ההקדמה המופלאה של ניסים מנחם פשוט חגיגה לאוזניים. כל כך רענן, כל כך יפה.

חדי האוזן ישמעו סטייה קלה בפתיחה. ולמרות שכל כך אהבתי את ההקדמה של השיר, עשיתי בה שינוי קל. בעיבוד שלי דחיתי בשמנית החל מהמשפט השני את כל המנגינה של הפתיחה.

 

 

 

למה?

ככה.

הינה זה, משנת 2017

 

זוכרים שאפשר לקבל את התווים?

 

רק תבקשו יפה

 דוד בוליס

[email protected]