מי שקורה את מאמריי, יודע שהכתיבה באתר של "טנור" זו התנסות חוזרת עבורי. ומפעם לפעם אני שולף פנינים מגלגולי הקודם.

הורגת, היא ממש הורגת הלחות הזאת. דביקה ומעייפת, ומעוותת את הגוף. אבל לא רק שלנו. גם כלי נגינה כמו גיטרה

בפרוץ האביב, עוד טיפים מבית היוצר של מנואל ברואקו, נגן אמריקאי, יליד קובה, שכילד היגר לאמריקה ועד מהרה הפך לנגן

תקופת הטקסים ועצרות מאחורנו. שוב מצאתי את עצמי בטקס זה ואחר, מלווה זמרים, זמרות ונגנים. ומנגן ברקע… אנחנו, הגיטריסטים, זכינו.

פעמיים יצא לי להשתתף בסדנאות למורים בהנחייתו של פרופסור יוסי ירושלמי, שם הוא פרס לפנינו את משנתו בהוראת גיטרה קלאסית. בל

את הראיון עם אנה וידוביץ קיימתי בבית השגרירה הקרואטית  ביום השישי אחד, לפני הרבה שנים. בעיניי, גם בראיה לאחור הוא עכשוי.

תקופה מסוימת ניגן פרנסיסקו טרגה בגיטרה תוך שהוא השתמש בציפורניים. עם הזמן הוא פחות ופחות אהב את הצליל שהן הפיקו.

"…לגבי הדור הצעיר… הם חייבים לאהוב את מה שהם עושים… להקריב כל קורבן לשם כך…אף אם לא תהיה לך קרירה

כן, אנחנו בגאווה ובביטחון יכולים לומר שהכלי בו אנו מנגנים שייך למשפחת הכלים של התחום הקלאסי. לא רק, אבל בהחלט