חזרתם של הבום והזום

הפסקתי לחוש אי נעימות בשיעורים מרחוק. זו המדינה שלי, זו המציאות שבה. זום.

כמו שכבר כתבתי בעבר (לצערי הרב), ההחלטה להתחיל ללמד באמצעות תקשורת מרחוק, טלפון או מחשב, בזום או בשיחת וידאו ווטסאפ – לא הייתה קלה ומידית. ללמד מוזיקה בשיחת טלפון?

נשמע כמו זלזול בהוראה בכלל ובמוזיקה בפרט.

ורבים מהקולגות שלי לא מוכנים לעשות את זה.

תקראו את זה OLD SCHOOL, עמידה על העקרונות, חוסר יכולת להתגמש או חוסר ידע, לא משנה.

אני מכבד את זה.

אבל ברגעים שגם לי אין חשק לשחק את המשחק של שיעור נורמלי במצב לא נורמלי, אני חושב לא רק על טרחת הצורך בהחזר השיעורים האבודים.

אני חושב גם על שיגרת התלמידים, על הצורך להעסיק אותם בתקופה המשוגעת הזאת,

שעושה רושם שאחרי שנים של המציאות הפסיכית הזאת אנחנו מתחילים להתאים את עצמנו.

 

 

לנרמל את הלא נורמלי.

 

 

וההורים – כמו התלמידים והמורים, מגיבים ליוזמה הזאת באופן שונה האחד מהשני. מאותם הנימוקים. יש שבזים לשיטה, יש שמתקשים בפורמט. טכנולוגית או תפיסתית.

אבל יש גם כאלה שמודים על כך ושמחים שילדיהם עסוקים וממשיכים בפעילת שגרתית, ובמיוחד עכשיו.

אני מתקשה ללמד באופן שכזה עם שני סוגים של תלמידים. אלה הצעירים ביותר שבראשית דרכם, ואלה המתקדמים ביותר, שכבר עושים מוזיקה.

 

 

לגבי הראשונים, לרוב הם צריכים אותי צמוד, צמוד. מעיר על ישיבה, מתקן מנח יד, סופר להם בזמן האמת ומראה בתווים את המקום שיש לעבוד עליו. כל אלה לא זמינים בהוראה מרחוק, ולתלמידים האלה אני מבטל את השיעורים.

 

 

אבל יש בינם גאונים שכאלה, זריזים וחכמים,

שזורמים בפלטפורמה הזאת כמו דג במים.

יש לי אחת כזאת, בת השמונה.

פיקחית בטרוף, כזאת, טייסת לעתיד.

השיעור איתה זורם כאילו היא כאן, לידי.

 

 

 

הסוג השני זה התלמידים המתקדמים. חלקם תיכוניסטים, חלקם חיילים או אחרי הצבא, וחלקם הם אנשים בוגרים, בני 40, 50, ואף יותר.

 

 

 

איתם השיעור חייב להיות חוויה מלאה, מאה אחוז של תוכן, בלי לתמצת ובלי לעגל.

 

מ-ו-ז-י-ק-ה.

 

לכן גם חלקם מוותרים על השיעורים מהמסכים.

 

——————————–

 

אבל אם כבר…

כמו שאמרתי, אני לא מתרגש יותר מהשיעורים מהסוג הזה. לא אני, ונראה לי שלא התלמידים. חמש שנים של "ימי קורנה העליזים", והמלחמה הארורה עשו את שלהן.

זה כבר שגרה עבורי להתכונן מראש לשיעורים, לשלוח מראש חומר שידפיסו או יעלו במחשב לידם בשיעור, מקליט קטעי וידאו במקומות בהם חושש להיות לא מובן.

שוב, בכתבה מן העבר סיפרתי על כל המרכיבים, האפליקציות והחומרה שנדרשים לשיעור שכזה. בקצור אגיד שאני מקיים את השעורים באמצעות שיחת הוידאו של ווטסאפ, בעקר בגלל הזמינות שלה אצל כל אחד. אני משתדל שהתלמידים יתקינו אותה במחשב נייד או נייח ולא יקיימו את השיעור עם הטלפון, אך מודה, המצב הוא חמישים/חמישים.

 

שני עדכונים בנושא:

1.לאלה  כמוני שמשתמשים במחשב נייח (אני עושה את זה בגלל המסך הגדול ובגלל המיקרופון האיכותי שיש לי), אני ממליץ לרכוש מצלמת אינטרנט, עולה בערך 20 שקל באלי אקספרס. פשוטה ומדויקת, יש לה גם מיקרופון די בסדר.

 

בדוק.

 

2.   במידה ואתם או התלמיד שלכם משתמשים במחשב, כדאי שתבטלו את אחת התכונות שיש במחשב שנועדו לשפר את שיחות הוידאו ובעצם משבשות את מהלך השיעור כשמדובר בשיעורי נגינה.

 

תראו, בזמן שאנחנו משוחחים בשיחות במחשב, מערכת ההפעלה שלו מנסה לנקות את רעשי הרקע ולהתמקד בטון הדיבור של בן אדם, גבר או אישה. כך יוצא שרוב צלילי הגיטרה ייחשבו על ידי המערכת כרעשי רקע, והיא תסנן אותם ותחסום בזמן השיחה.

כדי לבטל את הפיצ'ר הזה, צריך:

 

 

·       הגדרות

 

·       בלוטוס והתקנים

 

·       שמע

 

·       לבחור את המיקרופון שלכם

 

·       לבטל את ההתמקדות בקול (לאפשר לצלילים מכל סוג לעבור דרך המערכת)

 

 

והינה, משהו ששיגע אותי בתחילה, בא על פתרונו.

מקווה שעזרתי במי מכם

דוד בוליס

יוני 2025