הנעימה הזאת מלווה אותי מילדות. מתישהו בגיל 9 או 10 אחותי המתבגרת לקחה אותי לראות סרט "שידברו", בו כיכב זמר

ארנחואז, הקונצ'רטו האניגמתי. כל כולו, לא רק הפרק השני.

 אחרי הרבה מאוד זמן שמעתי אתמול רסיטל גיטרה. המקום – צוותא תל אביב המיתולוגית. האירוע -פסטיבל "אני גיטרה". המבצע  –

היא נעלמה כשעוד הייתי ילד. אמרו עליה שלפניה ואחריה לא קם גיטריסט מוכשר יותר. "הפלא של המחצית הראשונה של המאה

  כשהסתבר לי, אי שם בשנות ה-90, שאני יכול להדפיס את התווים במקום לכתוב בכתב יד – ממש הוקסמתי. אני

גבירותיי ורבותיי  –  הארפג'יו ארפג'יו, פשוטו כמשמעו אומר לנגן בדרכו של הנבל. נבל הכלי, לא נבל האדם, כן? כל זה

אנחנו חיים בתקופה מדהימה. זאת דעתי, לפחות. המידע, העדויות המצולמות והכתובות, הן ממש כאן, תחת אצבעותינו. המפתחות לארכיון הבלתי נדלה