1963.  ז'וזף אורשלמי מגיע לירושלים והופך ליוסף ירושלמי, אזרח ישראלי לכל דבר.

המדור שלי מתארח באתר של חנות שמתמחה במכירת גיטרות מקצועיות, מהרמות הגבוהות. לכן אני מוצא לנכון לגעת בנושא הזה. 

  אין כמו סיפור טוב. ובטח אין כמו יצירה יפה. וכששניהם מתחברים יחדיו – זה קסם. הינה שלושה סיפורים, שלוש

  השילוש…הקדוש? כשמתמודדים אם לימוד יצירה, מן הסתם מגיעים למקומות שלא מצליחים להתגבר עליהם, אם במהירות הנדרשת או בנגינה חלקה,

בעולם, בשלהי חייו, לא התייחסו לבוהק הזוהר של הכישרון שלו. והיו סיבות לכך. יותר נכון סיבה.

מה צריך בשביל להגדיר יצירה כ"גדולה". בוודאות לא הגודל שלה.

בהכירנו את רפרטואר הגיטרה, בוודאות ניגנו את אותן היצירות שהן "יצירות חובה". פרליוד מס'1, אסטוריאס, פרליוד ברה מינור ובורה, קפריצ'יו

  פעם, 20 שנה אחורה, בתיה סלומון, מומחית החינוך המוזיקלי של זולטן קודאי, הזמינה את אחד מקרובי המשפחה שלה שבא

היושב במרומים יודע: אני לא בן אדם דתי. ובכל זאת, יש ברשותי דברים שאני לא נפרד מהם, וזאת למרות השנים

    דברים מוזרים איך אנחנו מבינים שהגיטרה הקלאסית התחילה כ"underdog"? שהיא הייתה צריכה להיאבק על הכרתה ככלי שווה בין

רחל כוכבי לווינטר, מורתי לניצוח, היא זו שלימדה אותי את המושג. איך לפצח את "קו הניצוח" של יצירה מוזיקאלית. תתפלאו,