טיפים שמאלניים

באמת, מזמן לא היו כאן טיפים. הפעם נתרכז ביד שמאל.

ונתחיל.

·        לא לגזור ציפורניים ביד שמאל עד השורש.

 

תראו, ציפורני בני האדם לא נועדו לציד, כמו אצל נמרים דובים, אלא לליקוט, גריפה וכדומה. זאת אומרת הן נועדו לחיזוק קצות האצבעות, תמיכה בכיפה העליונה של האצבע. וזה מאפשר לנו נגני הגיטרה לחיצה יותר יציבה ויעילה.

לכן אל תגזרו את הציפורן עד השורש, אתם עלולים לאבד חלק מתמיכתה. ואתם זוכרים: בעולם הגיטרה מעט – זה הרבה מאוד.

הסתייגות קטנה: לכל אחת ואחד מאיתנו הציפורניים צומחות באופן שונה. בין השאר כאלה שצומחות ממש סמוך לקצה האצבע. להם הכתוב הנ”ל לא רלוונטי.

 

 

·        לגאטו בעלייה

לעתים התלמידים עובדים על ביצוע לגאטו בעליה שלא מצליח, הם משתדלים לשפר אותו בכך שהם מתאמצים בלחיצה יותר חזקה באצבע, או בפריטה יותר חזקה בזמן הביצוע. זה לא ממש עוזר, כי לגאטו שנעשה בעזרת מכת אצבע ביד שמאל לא תלוי בעוצמת הלחיצה שלאחר המכה, אלא במהירות המכה עצמה. כדאי להיות מודע לכך לפני שמגיעים לעבוד על זה. ומסתבר שלהניע אצבע במהירות ממש קפיצית זה לדבר טבעי. כדאי להשתמש בדימויים כמו שחרור קפיץ מתוח, לעשות את זה בזינוק מהיר אחרי ספירה לאחור וכדומה.

 

 

 

·        לא להשתמש בכף היד כשמתרגלים לגאטו בירידה.

לעתים התלמידה עושה לגאטו בירידה, והוא מצלצל היטב, ואז במקום אחר הוא לא יוצא. והסיבה היא שהראשון בוצעה בעזרת כל כף היד השמאלית, וברגע שהיה צורך לביצוע לגאטו כשהיד עסוקה בלחיצת אצבעות אחרות – זה מפסיק לעבוד.

לכן נכון הוא לעבוד על טכניקת הלגאטו כך שרק אצבע שותפה בביצוע המהלך הטכני הזה, ולא כף היד. הדבר נכון הוא גם בביצוע לגאטו בעליה המוזכר למעלה, אולי אף ביתר שאת.

ועוד. לפעמים הסיבה לתוצאה חלשה של לגאטו בירידה היא בעובדה שהאצבע שלקראתה נעשית הצביטה של לגאטו לא לוחצת מספיק חזק, אם בכלל. נגן צעיר כה עסוק בלפרוט את המיתר ביד שמאל עד שהוא לא שם לב שהפסיק ללחוץ. אז שימו לב, חברים. בעקר לאצבע הראשונה של יד שמאל. כשהיא מקופלת חזק, תחושת הלחיצה בה מטושטשת מאוד.

 

 

·        להסתכל מראש ולא לעקוב

תופתעו כמה פעולות אנחנו עושים מתוך הרגל, גם כשזה לא ממש יעיל. אחת הפעולות מהסוג הזה זה התנהלות שלנו בקפיצות של יד ימין קדימה או אחורה. ברוב המקרים, אפילו המנוסים שבנינו עוקבים אחרי האצבעות למקומן החדש. ברוב המקרים זה מספיק בגלל התרגול הרב. אך לעתים לא. במקרה הזה צריך להזכיר שסוף המעשה במחשבה תחילה. אני מלמד את תלמידיי להסתכל מראש לנקודה אליה הם מקפיצים את האצבעות. וברגע שהם עושים כך-אין פספוס.

 

 

 

·        תנועת מרפק, כמו אצל הפסנתרנים

כל מי שלמד שיעורי פסנתר ונתבקש לבצע נגינה מחוברת, נתבקש להרים מרפק ו”למשוך” אחריו את תנועת האצבעות אחריו, בכך לגרום לנגינה מתמשכת.

ניעזר בטכניקה הזעת, אבל הפעם שוב לקפיצה מפוזיציה אחת לשנייה. ומספיק תנועה של קצה המרפק, קצת לפני הקפיצה ומתוזמנת היטב בשביל “לשבור” את נעילת כף היד במקום ולהקפיץ אותה למקום החדש.

הפעולה הזאת לא טבעית. צריך להגיע לביצוע שלה כך שתהיה טבעית וזורמת, וזה לוקח זמן. אבל כשמצליחים זה הופך לכלי משנה מציאות של ממש.

 

·        להרים בשביל להזיז.

מפעם לפעם נגן גיטרה נדרש לשלוח את הזרת הרחק משאר האצבעות תוך שהן אוחזות כבר באקורד כלשהו. והיא לא מגיעה למקום, למרות המאמצים

ברוב המקרים מדובר בחוסר שליטה ולא בגמישות או אורך אצבע. למה שליטה? כי המחשבה שלנו עסוקה בכל המצב ולא ממש פנויה במלואה לשלוט על הזרת.

כדי להחזיר את השליטה עליה, הרימו את הזרת כמה שיותר גבוה לפני שאתם מנסים לשלוח אותה למקום המרוחק. ברגע שתעשו זאת המודעות שלכם לקיומה תגבר לאין ארוך, וכך תוכלו להגיע איתה הרבה יותר רחוק מקודם.

נסו..

 

 

 

·        פתרונות לקמיצה

 

אוי, הקמיצה הזאת… כמה צרות איתה. בעקר בטווח הפעולה שלה, אך גם בשליטה עליה. בעצם, הדברים קשורים אחד בשני הינה דוגמה.

כשמבצעים את "מייורקה" של אלבניז, ומנגנים את העיבוד ברה מינור, ובעיבוד זה את הנושא הראשון מנגנים בפוזיציה שניה,

 

 

 

הקמיצה לא מגיעה למקומה אחרי הלה הגבוה. יש ממש קושי להרכיב את האקורד כשהזרת מחזיקה בלה. אז או שמרכיבים את האקורד לפני שמנגנים את הלה (ממש דבילי),

 

 

 

 

או ש:

 

 

הדרך הנכונה לפתור את הבעיה במקום הזה ובמקומות הדומים לזה היא להרים באופן מוגזם את כף היד מעל לוח האצבעות. אז הקמיצה, במקום לנסות לזוז הצידה תתקפל לכיוון כף היד.

 

 

אותה הבעיה תפגשו בנושא השני של הפתיחה ביצירה "פנטזיה אוריגינלית" של ויניאס. גם כאן הפתרון זהה ועובד מצוין.

 

 

 

הצלחה מובטחת.

 

 

דוד בוליס

פברואר 2025