לרכישת התווים לחצו כאן
אורות על הים
קרן שמש ראשונה
מציפה ריקמת זהב על פני המים.
סרטים זוהרים שזורים ברכות, מתנועעים אל תוך הלילה,
משחקים מול אלומת ירח בוהק.
האור רוקד עם המים,
מחול שאין לו התחלה ואין לו סוף,
מופע של רסיסי נצח.
***
אורות על הים
מוקדש ליורם זרביב
חברי יורם, הוא גיטריסט, מופיע ברחבי העולם, מורה באקדמיה, ושופט בתחרויות. הוא משתף אותי בפעילותו
המוזיקאלית והחינוכית ובזכותו תלמידים רבים מנגנים את יצירותיי.
לפעמים, הוא ספונטאני מידי…
יורם מתקשר: ״הי דלית מה שלומך?״
אני: ״הי יורם, בסדר, בדרך צפונה, מרסלו נוהג ואני לידו, אשים אותך על רמקול…״
ברקע אני מזהה שמתנגנת אצלו מנגינה שלי, אני מתפלאה.
יורם: גם אני בנסיעה ארוכה, יוצא מאשדוד עם חברי היקר שבא לביקור בארץ. אנו שומעים דיסקים, את ״שלכת״ ביקש
לשמוע שוב, שאל של מי המנגינה… עכשיו הוא רוצה לדבר איתך.
אני סקרנית: ״מי זה?״
יורם עונה: ״הנה, אני מעביר אותך לויניצקי״
אני: ״חכה, חכה יורם, אתה מתכוון למלחין אלכסנדר וינצקי? תן לי דקה, אני מתרגשת…״
הקול מתחלף, ואני שומעת אנגלית במבטא רוסי:
״שלום דלית, כאן וינצקי, אני מוקסם מיצירתך האימפרסיוניסטית, היא זורמת בטבעיות …״, והוא ממשיך ומוסיף מילים
שכל כך משמחות אותי…
אני מסדירה נשימתי ועונה: ״ויניצקי, תודה, לשמוע זאת ממך זו בשבילי גאווה עצומה. אני מאזינה למוזיקה הנהדרת
שלך, מאז שהייתי בקונצרט שלך בארץ, אבל מעולם לא דמיינתי שיצא לי לדבר איתך״.
יורם מצטרף באנגלית: ״בביקור הבא, לא רק נדבר, ניפגש כולנו יחד, אני מארגן״.
אני עונה בעברית: ״יורם, אני צריכה הכנה להפתעות כאלו טובות, הלב שלי לא ספונטאני״.
אני לא זוכרת מדוע נסענו צפונה באותו היום… אני גם לא זוכרת אם היה זה אור של בוקר או של צהריים. אני רק
זוכרת את השמחה שהתפשטה בי והדביקה את מרסלו.
אני כל כך שמחה לכתוב ליורם יצירה. הפעם, ללא הכנה, אני – אפתיע אותו.



