Top Panel

גיטרה קלאסית

 x 
סל הקניות ריק

דיסטוניה פוקלית - התופעה שכל גיטריסט צריך להכיר, מרחוק.

הדפסה

dystonia

דיסטוניה פוקלית

 – focal dystonia– התופעה שכדאי לכם להכיר, כדי לעולם לא להכיר על בשרכם.

מאת: אורי ונטורה

 

בהיותי בעיקר נגן מפרט, אף פעם לא הייתי נגן אצבעות דגול, אך לאחר שסיימתי את "רימון", בדיוק בתקופה שבה מורי דאז, יוסי לוי, החל להופיע עם גיטרה אקוסטית סולו, דבר שהשפיע עלי מאוד. החלטתי לקחת את נגינת האצבעות בצורה קצת רצינית יותר, והתחלתי ללמוד במקביל לג'אז, גם נגינה קלאסית.

הכל החל לפני שנתיים וחצי – משהו בנגינה שלי השתנה. לא ידעתי להגדיר בדיוק מה, אך משהו בנגינה התחיל להרגיש קצת קשה, הרמה הטכנית ירדה קצת, ויצירות שפעם ניגנתי בקלות, הפכו מאתגרות. הייתי בטוח שהבעיה היא שאני גמיש מידי בידיים, אך גיטריסטית קלאסית שדיברתי איתה אמרה שזה דווקא אמור להיות יתרון! מכיוון שלא למדתי בתקופה הזו עם מורה לגיטרה קלאסית, הדבר ההגיוני לעשות היה לחזור לעבוד בצורה מסודרת עם מישהו בעל נסיון רב בנגינת אצבעות.

חזרתי ללמוד גיטרה קלאסית, ואז התחיל לקרות משהו מוזר עוד יותר – ככל שהתאמנתי יותר, הנגינה שלי, במקום להשתפר, נעשתה גרועה יותר! אספקטים מסויימים כן השתפרו – הרגשתי את היד מתחזקת, ולמדתי באמת איך לנגן בצורה האפקטיבית ביותר שניתן עם האצבעות. ועדיין – ככל שהמשכתי להתאמן, הטמפו שבו הייתי מסוגל לנגן יצירות מסויימות או תרגילים – רק ירד! מוזר, נכון?

שיגעתי את המורה שלי ואת כל מי שיכולתי. הרגשתי שמשהו לא עובד כמו שצריך, אך מכיוון שלא כאב לי שום דבר, והטכניקה שלי היתה נכונה, הנחתי שאני רק צריך סבלנות, ולהמשיך לעבוד נכון, ודברים ישתפרו. אך הם לא השתפרו – ככל שחלף הזמן הם רק נעשו גרועים יותר. חלק מהתנועות בנגינה (כמו לפרוט על כמה תווים בו זמנית) המשיכו להיות קלות, אך חלק אחר (כמו arpeggios) הפך להיות קשה מאוד עד בלתי אפשרי.

כמישהו שמאוד אוהב לבזבז את זמנו בגוגל, בשעות שבהן אני לא מתאמן, התחלתי לחפש מאמרים וכתבות על טכניקה של נגינת אצבעות – כדי למצוא מזור לבעייתי, ולנסות להבין מה אני לא עושה נכון, אם בכלל. במקרה הגעתי לדף באתר של גיטריסט קלאסי שתיאר בעיות אפשריות של מוסיקאים.

כשהתחלתי לקרוא תחת הכותרת focal dystonia, חשכו עיני. ככל שקראתי, לא האמנתי. האם זה מה שיש לי? חשבתי לעצמי, מה הסיכוי? אבל - זה נשמע מדויק. ופתאום הכל נעשה הגיוני. אצבעות שמתקפלות פנימה לתוך כף היד ללא שליטה ונשארות שם, אצבעות שבורחות החוצה, תווים שמתפספסים, ירידה ביכולת הטכנית – וכל זאת, ללא שום כאב. הרצתי גוגל על שם התופעה, ראיתי סרטונים ביוטיוב – והכל הסתדר. הייתי משוכנע שזו הסיבה שכל-כך קשה לי לנגן. חודשיים לאחר מכן הגיעה האבחנה הרשמית מרופא שמתמחה בתופעה.

מדובר בתופעה נוירולוגית של מערכת העצבים המרכזית, שמתפתחת במוח. במוח ישנה "מפה" דרכה הוא שולח מסרים לאיברי הגוף השונים. מסיבות שונות, לאנשים שמבצעים תנועות רפטטיביות במשך שנים, הגבולות במפה הזו מיטשטשים, וכך לדוגמא כשנגן מנסה להפעיל אצבע מסויימת או שריר מסויים בפנים, במקרה של כלי נשיפה, מופעלים איתו שרירים נוספים שמתכווצים ללא שליטה וגורמים למתח שמפריע לנגינה. התופעה קורית גם לספורטאים וציירים (writer's cramp).

חשוב לציין, שעקב הפזיולוגיה של היד תמיד ישנה תנועה באצבעות נוספות כשאנו מזיזים אצבע מסויימת, לכן אל תבדקו את היד שלכם עכשיו ותחליטו שיש לכם דיסטוניה אם אתם רואים תנועה מסויימת באצבע אחת למרות שניסיתם להזיז רק אצבע אחרת. זה טבעי. רוב הסיכויים שאין לכם דיסטוניה.

כשהתחלתי לקרוא על התופעה ברצינות, נחרדתי לגלות שלא רק שהיא מאוד נדירה - אפשרויות הטיפול בה כמעט ולא קיימות, ומאוד מצומצמות. ישנם בקושי עשרה אנשים או מרכזים רפואיים בכל העולם שמטפלים בה, רובם בהצלחה חלקית בהחלט. רוב הרופאים מטפלים בה ע"י זריקות BOTOX לשרירים, שפותרות רק את הסימפטום אך לא את הבעיה, ואין זה פתרון אפקטיבי לטווח ארוך. לשמחתי עברתי טיפול מאוד יעיל לתופעה בINSTITUTART – מכון בספרד שמתמחה בפציעות של אנשים העוסקים באמנויות שונות, וכיום היא כמעט נעלמה כלא היתה.

מה כדאי לדעת?

הטיפול בתופעה ארוך ומורכב, ובהחלט עדיף לא להגיע למצב שיש לכם דיסטוניה בכלל, מאשר לטפל בה אחר כך. לכן הדבר הכי טוב הוא לסגל הרגלים בריאים.

ממה נובעת דיסטוניה פוקלית?

·         איננו יודעים בדיוק, אך ידועים לנו גורמי סיכון, שעלולים להגביר את הסיכוי לפתח אותה ככל הנראה:

·         אימונים מרובים ללא זמן מנוחה מספק.

·         אובססיביות, נסיון להשיג הרבה מידי במעט מידי זמן.

·         נסיון לכפות בכוח על היד תנועות לא טבעיות, כגון שימוש בגומיות כדי להצמיד אצבעות אחת לשניה.

·         מתח נפשי, נטייה לחרדה, חרדת במה.

·         גורמים גנטיים.

מניעה

אל תתאמנו באובססיביות, עשו הפסקות למנוחה לפחות כל שעה, בצעו מתיחות עדינות לחימום השרירים והאצבעות לפני ואחרי אימונים, אם תנועה מסויימת לא עובדת אל "תיכנסו בזה בכוח", ואל תחזרו עליה פעם אחר פעם, התאזרו בסבלנות. גוונו את האימון (להתאמן שעתיים ברצף על אותה יצירה זה לא רעיון טוב), שנו היטב, נסו להפחית מתח ולחץ נפשי (במיוחד לפני הופעות) כמה שניתן.

דיסטוניה יכולה להתפתח גם אם לא היינו במתח ולא היינו אובססיבים, בדיוק כפי שסרטן יכול להתפתח גם אם לא היינו מעשנים כבדים. כל נגן מבצע תנועות רפטטיביות רבות, ועל כן בסיכון לדיסטוניה. חואקין פריאס, מומחה לדיסטוניה, טוען שלא מומלץ להתאמן מעל 3 שעות ביום, וכדאי לעשות הפסקה כל 45 דקות של אימון.

זכרו שהסיכוי לקבל דיסטוניה נמוך ביותר (מדברים על %1 מהמוסיקאים, אך יש סיכוי שבפועל מדובר ביותר), אך אנו בהחלט לא רוצים לעזור לגוף שלנו להגדיל את הסיכוי.. שמרו על הידיים, על הגוף ועל הנפש!

אתרים עם מידע:

http://www.fcart.org/distonia/english/

http://www.focaldystonia.co.uk

אתם כאן: Home מאמרים וכתבות מאמרים דיסטוניה פוקלית - התופעה שכל גיטריסט צריך להכיר, מרחוק.